יש פוסט שכבר כמה זמן מבקש לכתוב את עצמו, בובות אצבע מתוקות ויצירתיות, סצנות של חיות קטנות, סיפור? תיאטרון? יאללה הגיע הזמן להוציא אותו לאור. בוקר של שבת חג, מסוג הימים האלה שאין לך מושג איזה יום היום, חוץ מזה שחופש וכולנו בבית בפיג'מה. אני מתיישבת על הרצפה מול החלון הגדול, זה מקום מעולה להכין בו יצירות גם בזכות האור הדרומי.

אור דרומי = תמונות יפות. מוציאה לבד אפור ומתחילה להכין זאב קטן. העיניים שלו עצומות, אני מתכננת להעמיד אותו בין עצי ארז, ואז שי מגיעה ומתיישבת לידי. אמא, אני רוצה נמר. גור נמרים, נמרי. כמו בגלויה שקנינו. שי בוחרת את הצבע ואני מתחילה לגזור, שי בזמן הזה מתחילה לבקש בקשות. אמא, תעשי שהוא יקרוץ בעין אחת ויחייך חצי חיוך חתולי. (תאמינו או לא, היה בכי סביב עניין החיוך, הייתי צריכה לפרום פעמיים. בסוף יצא מושלם, כלומר קיבל אישור משי.) ושיהיה לו זנב מעוגל עם פסים. "אמא! אני מדביקה את הפסים." ברור. היא מדביקה פסים גם על הגב ומבקשת שפם, לבן. ככה אנחנו ממשיכות, משחקות בנמרים. אחרי שנמרי מוכן שי עוברת לתפאורה עץ עם עלים ועוד עלה, ככה כמו בציור.

שי והאריה. איזו שמחה.

מדביקות פסים שחורים לזנב, זה הכל בפרטים הקטנים.

וזו גלויית ההשראה שלנו, כמו שאתן כבר יודעות ההשראה נמצאת בכל מקום.

זו התוצאה המשמחת. סצנה שלמה של ג'ונגל אישי, נמר עץ ועלה.

ואם אתן רוצות לנסות בעצמכן, ככה עושים את זה: מה צריך? בדי לבד בכל מיני צבעים. דבק טקסטיל למשל גוטרמן. מספריים. חוטי רקמה בצבעים שונים ומחט. איך עושים? מתחילים מהכנת הגוף, שהוא גם האצבעוני של בובת האצבע. מדפיסים את הדף עם הסקיצות שהכנתי, ממנו אפשר לגזור את החלקים השונים של הבובה. את חלקי הנייר מניחים על הלבד כמו שבלונה וגוזרים. גוזרים שתי קשתות, תופרים אותן יחד והופכים. וזה הבסיס של בובת האצבע. עכשיו גוזרים את הפנים ומתחילים להוסיף אליהן את הפרטים הקטנים שנותנים את האופי, אפשר להדביק לחיים, פיות ושפמים ואפשר גם לרקום. למשל חיוכים ועיניים קורצות. מדביקים את הפנים לגוף מצד אחד, ומוסיפים זנב מהצד השני. מחכים דקתיים שהדבק יתייבש ואפשר להתחיל לשחק ולדמיין.

בשלב הראשון גוזרים ומכינים את כל החלקים לפי הדף עם האיורים שתוכלו למצוא בהמשך הפוסט.

הכנת האצבעוני, הגוף של בובת האצבע. גוזרים שני חלקים זהים לפי השבלונה,

תופרים, או מדביקים והופכים.

בשלב הזה מדביקים את הזנב בגב הבובה,

ומדביקים זה לזה את כל חלקי הפנים. לזכור, עדיין לא מדביקים את הפנים לגוף, יש עוד פרטים להוסיף.

בעזרת חוט ומחט מוסיפים פרטים לפנים,

עיניים עצומות עם ריסים ארוכים, אף שחור וכמה שערות על המצח. כל אלה גורמים לזאב שלנו להראות אמיתי ובעל אופי. זה גם זמן טוב להמציא לו שם.

הכנת העץ עובדת באותה צורה של הכנת הגוף, מכינים את האצבעוני ומחברים אליו את חזית נוף העץ.

פשוט מדביקים חתיכות של לבד בשני גוונים של ירוק.

זה הזאב (הוא קצת עייף) ועצי הארז.

את הדף הזה אפשר להדפיס ולהשתמש בו כשבלונה לעבודה.

אחרית דבר,

את הפוסט הזה כתבתי כבר די מזמן, לא מצאתי את הזמן לסיים אותו ונתתי לקשיים טכניים לעצור אותי,

אבל כמובן שהמשכתי לחשוב עליו.

בימי הסגר של הקורונה לשי ולי הייתה הזדמנות לחזור אליו מזווית קצת אחרת,

למורן הגננת הנהדרת של שי יש מסורת בגן שנקראת "כוכב השבוע" בכל שבוע ילד אחר מביא לגן פעילות שהוא בוחר ומעביר אותה בעצמו.

מורן שלחה לי הודעה שאם שי תרצה היא תוכל להעביר את כוכב השבוע שלה בווידאו לחברים בווטסאפ של הגן. מבחינת שי לא הייתה שאלה, היא כבר ידעה בדיוק מה היא רוצה ללמד את החברים לעשות,

להכין בובות אצבע כמובן.

אז ישבנו על הרצפה עם פיג'מה והכל, כי קורונה ולא מיהרנו לשום מקום וצילמנו הדרכה פשוטה לידי הגן.

זה יצא כל כך מתוק שהייתי חייבת לשתף חלק.

בשמי ובשם שי, מקוות שעשינו לכן חשק ליצור בובות אצבע מתוקות בעצמכן.