קצרים לאוגוסט – "המעדנייה של שי" בית הספר לעסקים של החופש הגדול.

לפני כמה זמן שי באה ואמרה שהיא רוצה להרוויח כסף בעצמה.

עד כאן מעולה. אחרי שחשבנו על כל מיני רעיונות ופסלתי מראש את כל מה שידרוש *ממני* יותר מידי עבודה, (כי זה הרי לא הגיוני להוסיף לי עוד משימות כדי שהילדה תרוויח כסף) שי הציעה שהיא תכין כל מיני דברים טעימים ותמכור אותם, דברים לא מאוד מסובכים שהיא כבר יודעת להכין כמו גרנולה ו"בוני" נקניק השוקולד הקיבוצי הידוע. (אל תבקשו מתכון היא אומרת שזה סוד.)

נקניק שוקולד או בשמו השני "בוני". מי יודעת איפה בעולם קוראים לו "כלב קר"?

שלב ראשון מיתוג

היה לי מאוד חשוב ששי תיקח את העסק שלה ברצינות וזה אומר להראות לה שאני לוקחת את העסק שלה ברצינות. אז בשלב הראשון היא בחרה בשם "המעדנייה של שי" וישבה לצייר לוגו.

שלחתי צילום שלו לנעמה אורבך, נעמה מגשימת מתנות, שהפכה אותו לחותמת דיו בעזרת תוכנה מיוחדת איתה היא עובדת. נעמה גם אפשרה לה לבחור את צבע הדיו שתקבל עם החותמת ושי בחרה באדום חזק.

תוך כמה ימים החותמת הגיעה בדואר (ארוזה בחבילה מתוקה ביותר.)

שי כל כך שמחה בלוגו ובחותמת המדוגמת שלה והתיישבה לבדוק אותה כל על מיני סוגי ניירות.

החותמת של שי מבית היוצר של נעמה מגשימת מתנות. שי בחרה בדיו אדום כהה.

וזה חלק מהאריזה המתוקה של נעמה. פתק אישי וקונפטי.

שי והמיתוג החדש.

מחתימה.

שלב שני חומרי גלם ותמחור

מבחינתי זאת הייתה הזדמנות מעולה לשבת רגע וללמוד על כסף, כמה עולים חומרי הגלם, מה זה פחת ואיך מחשבים רווח. איך מתגברים על המבוכה שבלבקש תשלום על המוצרים שלנו ואיך לענות, למשל, למי שאומר ישקר לו.

הדר סיפר לה על המנטור שלו, כשהוא עשה את צעדיו הראשונים בעולם העסקים, שלימד אותו שהוא תמיד צריך לשאוף להרוויח הכי הרבה שהוא יכול. ביחס לעלויות שלו, וביחס למתחרים שלו בשוק.

זו הייתה שיחה מעניינת, כי שי רצתה שהמחירים שלה יהיו נגישים ושווים ואני התערבתי והזכרתי שכדי להמשיך לעשות את מה שאנחנו אוהבות אנחנו חייבות לגבות תשלום. כדי שיהיה לנו מספיק כסף לקניית חומרי הגלם הבאים וכמובן רווחים – שהם הכסף לבזבוזים והסיבה לשמה התכנסנו.

בשלב הראשון הכנו רשימת קניות ויצאנו לצרכנייה במושב להצטייד ואז שי ישבה וחישבה כמה עלו החומרים לגרנולה, כמה גרנולה נכנסת לכל צנצנת וכמובן כמה הן יעלו.

שי הכינה את הגרנולה שלב שלב לפי המתכון והכי, ישבה להחתים חותמות ולקשט את הצנצנות.

ישבה לתמחר את המוצר. חוויה לימודית כבר אמרתי?

צנצנת גרנולה. תודו שזה נראה מושלם.

אפס פסולת

עוד ערך שהחלטנו עליו לעסק הוא השאיפה לאפס פסולת. אספנו צנצנות זכוכית ריקות מהשכנים, שקיות נייר חומות של טייק אווי שכבר לא בשימוש ושאריות קרטון כדי ליצור עליהן את החותמות.

ההזמנה הראשונה הגיעה מחברה מהמושב, היא הייתה בהריון והיה לה חשק לגרנולה, היא כל כך התלהבה ושי הייתי כל כך גאה, שתינו היינו בעננים.

שורה של צנצנות גרנולה. אספנו צנצנות ריקות מהשכנים קרצפנו ומלינו בגרנולה תוצרת בית.

אתגרים

וגם האתגרים לא איחרו לבוא, יום אחד היא מקבלת טלפון מאחת החברות בכיתה,

"חשבתי גם לפתוח עסק ואני רוצה לקרוא לו 'המעדנייה של x' זה בסדר נכון?"

שי באה אלי קצת נסערת, בקצוות העיניים כבר ראיתי התחלה של דמעות.

"אמא זה ממש לא בסדר. זה דבר אחד לפתוח עסק של דברים טעימים, בכל שבוע יש ילדים שמוכרים לימונדה ופופקורן מחוץ לצרכנייה, אבל היא לוקחת לי את השם ואת הרעיון. אני לא רוצה לתת לה, מה אני עושה?"

קודם כל את לוקחת נשימה עמוקה ולוקחת לך כמה דקות להירגע ולהתחזק ואז את מתקשרת אליה ואומרת לה בדיוק את מה שאמרת לי. בכבוד ובאופן רגוע. קוראים לזה להציב גבול.

התקשרה כמו גדולה.

כזה בית ספר לעסקים לא דמיינתי שיהיה פה.

גבולות

עוד בנושא גבולות שי החליטה שיש יום הכנות אחד בשבוע, נוח לה שזה בימי שני ואז חלוקה או איסוף בימי חמישי. היא ענתה מאוד יפה למי שהזמין שהיא רושמת את ההזמנה ושיהיה עוד בוני בשבוע הבא.

ככה עם חיוך ובלי לעשות עניין.

בעלת עסק צעירה ונחושה.

שי מוסרת שהיא מקבלת הזמנות וגם ביקשה לשים כאן מחירון מוצרים:

צנצנת גרנולה, הכי טעימה עולה 20 ש"ח

נקניק שוקולד אחד עולה 20 שקלים ושניים ב-35. האיסוף ממושב מולדת.

מוזמנות לעוד #קצרים_לאוגוסט לראות מה עוד עשינו ולמדנו החופש.