מה נעשה אם תבוא מפלצת?

לפעמים התגובה האוטומטית שלנו היא פחד, אבל אולי היא יכולה להיות אהבה? הייתי רוצה לחשוב שכן והייתי רוצה לתת את הדוגמה הזו לבת שלי, שי בת שלוש ולבן הדודה שלה גל (גלגול) בן ארבע וחצי. הכל התחיל כשגלגול נשאר לישון אצלנו בשישי בערב. הייתה כמובן שמחה גדולה, מזרנים נפרשו על הרצפה, כריות נאספו ונערמו, צעצועים ובובות סודרו במעגל אחר כבוד. פנים נרחצו שיניים צוחצחו ופיג'מות תואמות נלבשו. לשי ולי יש טקס קטן לפני השינה, אנחנו מכבות את האור הגדול, מדליקות פנס קטן, יושבות על המיטה מתחת לכילה הלבנה ומספרות סיפור. כשנגמר הסיפור שי יודעת שהגיע הזמן לשכב לישון ובדרך כלל היא כבר קצת מנומנמת.

גל לעומת זאת לא היה מוכן לשמוע על כיבוי האור, הוא שונא חושך! בוא נדליק אור קטן ונראה? ניסיתי לרצות אותו. לא! חושך זה מפחיד וחוץ מזה מה נעשה אם תבוא מפלצת? את תגרשי אותה? אני? מה פתאום לגרש אותה? אני אזמין אותה לכוס תה. נזמין אות לכוס תה? הוא מחייך, בטח! מה לא ידעת שמפלצות אוהבות תה? הוא מתחיל לצחוק, והיא תשחק איתנו? ותישאר לארוחת בוקר? הוחלט פה אחד, היא תישאר לארוחת בוקר. אני אגיד לך מה, אני אכין לך מפלצת, ככה היא תשמור עליך בלילה ואם תבוא מפלצת אחרת, היא מיד תדע שהיא במקום הנכון ותישאר לישון. בסוף כולנו ישנו יחד על המזרן עם אור. אבל הי, יש הדרכה כיפית להכנת מפלצת משלכם.

אז מה צריך: להדפיס את השבלונות המצורפות בד פליז או לבד בצבע אהוב, גל אוהב אדום. לבד לבן ליצירת העיניים והשיניים, לבד חום לעיניים. מספריים חוט ומחט דבק טקסטיל סיכות תופרת אקרילן למילוי, אפשר מכרית ישנה או לקנות בחנויות הבדים.

אז, איך עושים?

1.מתחילים מהפרצוף, גוזרים את העיניים והשיניים לפי השבלונה ומדביקים בדבק טקסטיל.

עכשיו אפשר להוסיף עיטורים ותפרים בחוטים צבעוניים. כמובן לא חובה, אבל זה יגרום למפלצת להיות אפילו יותר אישית.

2. ידיים ורגליים, יוצרים באותה צורה,

גוזרים שתי שכבות בד לפי השבלונה, תופרים את ההיקף, הופכים וממלאים באקרילן.

3. עכשיו הופכים את שני חלקי הגוף, מצמידים את הידיים והרגליים למקום בסיכות ותופרים את ההיקף. אחרי שמסיימים לתפור, הופכים וממלאים באקרילן.

4. שמים את המפלצת במיטה ומחייכים אליה, רגע לפני שנרדמים.