קחו מחברת ותתחילו לקשקש

זה ציטוט של הילה מתוך שיחה אישית.

את הילה רייך מזור, היפה הזו בתמונה, אני מכירה כבר כמה שנים, התחברנו במגרש המשחקים כשרק עברנו למולדת ועוד לא הכרתי כמעט אף אחד.

התחלנו לדבר וגילינו שקשה לנו להפסיק, יש לנו כל כך הרבה על מה לדבר.

על החיים, על האמהות, על יצירה ועל הגשמה דרך יצירה. נושא שמעסיק את שתינו המון. גם אם המצד זה נראה שאנחנו יודעות מה אנחנו עושות בפנים תמיד יש עוד המון שאלות.

הילה רייך מזור. צילום: שחר תמיר.

אם נחזור רגע לכותרת, המסר הוא שיצירה היא דרך לחוסן נפשי. כשקשה, קחו מחברת ותתחילו לקשקש, כaהעתיד לא ברור, כשיש מגפה עולמית משונה שמשביתה את העולם, כשאני לא בטוחה לאן ממשיכים מכאן - קחי מחברת ותתחילי לקשקש.

היצירה היא מקום בטוח, תנועה שמולידה עוד תנועה, מחזקת, מקרקעת.

והילה יודעת על מה היא מדברת, היא מטפלת באמנות כבר יותר מעשור, בוגרת לימודי פסיכותרפיה עם שפע של ניסיון קליני במסגרות שנות בשירות הציבורי ובקליניקה הפרטית. היא "אספנית" של תארים (אקדמיים) לומדת ולומדת, עוד קורס ועוד סדנה. יש לה תרמיל מלא על הגב, וזה המסר שלה, אז פלא שאני עפה על זה?

כשהיא סיפרה לי שהיא פותחת סדנה של חמישה מפגשים להכרות עם היומן ויזואלי ידעתי שאני חייבת להרשם. זו הזדמנות מצוינת לפנות לעצמי זמן ליצירה וללמידה רק לעצמי.

על יומיני האמנות שלי כבר כתבתי פה הם מלווים אותי שנים.

יחד עם זאת יש קסם בהנחיה של הילה

ובקליניקה שלה במרחביה שהופכת לסטודיו ומאפשרת כל כך הרבה.

היא הכירה לי טכניקות חדשות ופתאום גיליתי שאני עובדת באותה הדרך פחות או יותר ואיזה כיף זה לגלות עוד דרכים ליצור על הדף.

אני דווקא רוצה לשתף בטכניקה שהכרתי במפגש השלישי, כי היא העלתה בי המון התנגדויות ובסופו של דבר נתנה לי מתנה של מסר אישי ומדויק.

black out poetry

הטכניקה הזו התחילה משאלה שמעסיקה כמעט כל יוצר, מה עושים כשיש בלק אאוט?

כשיושבים מול הדף הלבן ואין מילים? מתחילים ממילים שכבר קיימות סביבנו. למשל בספרים המודפסים, בעיתונים ובמגזינים.

(חיפוש מהיר של הביטוי בפינטרסט העלה שלל של אימיג'ים מרתקים. תנסו את זה.)

על הטכניקה בקצרה, בשלב הראשון בוחרים דף מודפס שכבר יש עליו מילים,

בשלב השני מסמנים מילים שקופצות לעין, פשוט מסמנים בעיגול את מה שמדבר אלינו באותו הרגע, משחירים את הטקסט סביב המילים, כך שרק המילים שסימנו נשארות על הדף.

בתוך המילים האלה מסתתר מסר. לפעמים הוא מדויק ונוגע ולפעמים הוא נונסנס משעשע, הכל הולך.

האמת היא שכל העיסוק במילים עורר בי התנגדות.

אני כמעט אף פעם לא מערבבת, (מילים בתוך עבודת קולאז' נראות לי צועקות מידי) הפעם החלטתי לנסות.

ההנחייה שלה הילה לקחה את הטכניקה כמה צעדים קדימה, לפחות מבחינתי,

התחלנו בכמה דקות של כתיבה אינטואיטיבית על דף אקוורל עם גיר מסיס במים. מילאנו את הדף במילים שזרמו בלי כוונה או שיפוטיות. כאשר הדף התמלא התחלנו לסמן לעצמנו מילים.

התחלתי לסמן מילים ובכל מילה ראיתי משהו שהעסיק אותי השבוע: אמא, רופא, עייפה, דרך, זמן.

כתבתי את המילים על דף נוסף והתחלתי לנסות לסדר אותן,

אחרי כמה ניסיונות הסתכלתי על הדף והתפוצצתי מצחוק. קיבלתי מסר ישר לפרצוף.

מפה יצאתי לעבודה מרתקת בשכבות. לגלות, להסתיר. לחפש לגלות.

והמסר שלי, להיום ואולי לתמיד: הדרך אור, יש זמן והכל טוב.

מסר שהוא בול בפוני.

מתוך תהליך העבודה ביומן הויזואלי. צילום הילה רייך.

מתוך תהליך העבודה ביומן הויזואלי. צילום הילה רייך.

שכבות של עבודה ביומן.

מפה הכל התחיל, כתיבה אינטואיטיבית על הדף וגילוי של מילים.

מילים שמתגלות תוך די העבודה ביומן.

ודף אחד שבא לי לחבק ולקחת איתי מכאן.

תודה יקרה, טובה לי החברות איתך והלמידה ממך ואני מקווה שהפוסט הזה לא יביך אותך יותר מיד.

בעצם תצטרכי להתמודד ;)

כמו בכל פוסט שאני מניחה כאן, אני רוצה לעורר בכן השראה לצאת וליצור,

הלוואי שהצלחתי.

לדף הפיסבוק של הילה כאן.