• keren oren

לפרק ולהרכיב מחדש

עודכן ב: 29 אוק 2019


"כאשר ההשראה לא באה אליי, אני יוצא ופוגש אותה בחצי הדרך." - זיגמונד פרוייד

לאחרונה הבנתי את הדבר הזה שפרויד מדבר עליו, צריך לצאת החוצה ולפגוש את ההשראה בחצי הדרך, לפתוח לה את הדלת והזמין אותה להיכנס. בחיפושי אחריה הגעתי לשתי סדנאות שונות אצל שתי מורות שונות, המחנה המשותף בניהן הוא שמקורן באמנות יפנית וששתיהן עוסקות בפירוק והרכבה מחדש. דבר שביקשתי לעצמי בלי לדעת על כך.

גילית שאני חיה במעגלים ובכל כמה זמן (בערך כל שלוש שנים בשעון קרן הפנימי) מגיע זמנו של מעגל אחד להסגר ומעגל חדש להיפתח. אני חווה את הסגירה כהרס וחורבן ובכל פעם מחדש עומדת ומחכה לסימן שאני אכן הולכת להבנות מחדש.

בכל פעם מחדש אני לא בטוחה שזה יקרה, אולי הפעם אשאר מפורקת ולא ימצא הדבק שיאחה אותי מחדש. הדבק מגיע בכל פעם מתוכי, כי אני היא הדבק.

סדנת קפיצת הדרךלאורה מרים, בהשראת אמנות הבורו.

אמנות הבורו Boro (ביפנית סמרטוטים) התפתחה ביפן כדרך להטליא ולתקן בדים שנקרעו. פשוטי העם בחלק הצפוני הקפוא של האי יצרו אותה כדי להשתמש בכל חוט וסיב שהיה ברשותם, כצורך הישרדותי.

באמנות הבורו יש לא פחות כבוד לחור מאשר הכבוד לבד. וזה לכשעצמו מאוד יפני. ומאוד מעורר השראה.

בעבודת הבורו משתמשים ברצועות בד בגדלים שונים, אורגים אותן בדוגמת שתי וערב ומחברים בהמון תפרים פשוטים. כך נוצרות פיסות בד שלמות, מרובות שכבות ועומק.

קימונו עתיק. עבודת בורו.

דוגמה לקימונו עתיק שנוצר בטכניקת הבורו. התמונה מכאן.

עבודת בורו עכשווית, שמיכת טלאים ברוח הבורו.

בורו עכשווי. התמונה מכאן.

טלאי מתקן חור בחולצת טריקו. בורו עכשווי.

דוגמה להטלאה עכשווית בהשראת אמנות הבורו. התמונה מכאן.

הגעתי לסדנה של לאורה אחרי שקראתי טקסט שכתבה בפייסבוק, משהו פשוט התחבר לי, היה לי ברור שאני חייבת לנסוע ולפגוש את הגישה שלה, חיבור עדין בין רוח לחומר, הזימון של רוח אל החומר, יצירה של חפץ כוח, קמע אישי, עשויי מבדים וחוטים קושר בתוכו חלומות ומאוויים.

ממנה למדתי שהמילה קמע בארמית פרושה קשר. כמה יפה וסימבולי.

העבודה מתחילה בעצם בפרימה ופרוק, קריעה של פיסות בד ופרימת החוטים בקצוות ואז סידורן וחיבורן מחדש בדרך שבה אני מוצאת לנכון. בדרך שבה נוצקת לתוכן כוונה, רצון, כוח. כוח של יצירה.

הנופים בסטודיו של לאורה מריים במושב אביאל
חפצי כוח. עבודות של לאורה מרים.

כמה תמונות מהסטודיו של לאורה באביאל שימו לב לעדינות של העבודות שלה.

ידיים עובדות בסטודיו של לאורה באביאל.

תוך כדי עבודה, בסטודיו של לאורה.

בתחילת חודש דצמבר ביתי שי עמדה בפני ניתוח, השני במספר, שגרתי בשביל הרופא שלה אבל מאוד לא שגרתי בשבילי. החלטתי ליצור לה שמיכת ריפוי (אז עוד לא הבנתי שאני הייתי צריכה ריפוי. היא חזקה ובריאה ומלאה בצחוק וחיים.)

וככה אני מוצאת את עצמי, יושבת על ספה, שמיכת הפליז הקטנה מונחת על ברכי ואני רוקמת. עם כל תפר ותפר אני לוחשת אל הבד "תהיי בריאה" תהיי בריאה ילדה שלי.

מחברת יחד רצועות ארוכות של בדים בצבעים רכים וורדים ותכולים, כמו הלב והעיניים שלה.

מאז הפכה הטכניקה הזו למקום הבטוח שלי, אני יוצרת שמיכות קטנות ורכות, מכסות את הפחדים מחממות את האומץ. עוזרות לי לתת מקום לחלומות.

אני אוהבת את האפשרות ליצור ככה בכל מקום, כל מה שאני צריכה זו קופסת כלי תפירה

קטנה ושמיכת הבד, אני לא מחויבת לעבודה על שולחן ויכולה ליצור בשעות של הפוגה.

פרט מתוך עבודת בורו. המון תפרים צפופים על בד כחול
פרט מתוך עבודת בורו.