אסקפיזם עכשיו - יצירה עם הילדים
יש ימים שאני צריכה בהם רגע של אסקפיזם, היום זה יום כזה.
בא לי לחשוב על צבע ושמחה ולא על ה-מצב עם כל מה שמשתמע.
זה גרם לי לפתוח את מגרת הטיוטות של הבלוג ולבדוק מה שמתי שם שיחכה לי ליום אפור,
לפעמים אני מתחילה לעבוד על משהו, שמה אותו בצד וקצת שוכחת ממנו, אפילו שהוא ממש מגניב. נראה לי שזו בדיוק התקופה להכניס צבע הביתה, וליצור יחד כמשפחה.
מתישהו בשנה שעברה (טוב האמת זה היה בדיוק באוקטובר) הלבשתי את הבית של יעל יגאל וארבעת המופלאים,
זה היה תהליך קצר וממוקד, פגישת תכנון, בשילוב עם הזמנות און ליין של רהיטים ואביזרים,
יום קניות מהנה, כי קניות זה תמיד מהנה ויום התקנות בבית.
התקציב היה קטן ורצינו, יעל ואני לעשות משהו יצירתי עם הקיר הגדול בסלון. הצעתי שנגייס את הילדים, הארבעה שלהם והאחת שלי וניצור יחד תמונות צבעוניות מנייר.
נשמע פשוט? אז זה באמת היה פשוט.
חמשת המופלאים מימין לשמאל שי, ניר, מאור, איתן ועדי.
מה צריך?
קנבס לציור בגודל שמתאים לקיר שלכם.
אנחנו קנינו קנבסים גדולים 30/90 ס"מ (או אולי 40/120 באמת שאני לא זוכרת) בחנות יצירה.
אבל אם אתן בדיוק בבידוד/סגר (מעניין איך זה יראה כשמישהו יקרא את הפוסט הזה בעוד שנתיים ;) ואין לכן גישה לחנויות יצירה/סטוק כל ארגז קרטון יעשה את העבודה.
לוקחים ארגז קרטון וחותכים אותו לגובה של כ-5 ס"מ, מחזקים את הפינות במסקינטייפ ואפשר להתחיל לעבוד.
ניירות צבעוניים.
לנו הייתה ערמה בכל צבעי הקשת שיעל קיבלה מחברה, אבל כמו שאתן כבר יודעות אני אוהבת להשתמש במה שכבר יש בבית, שקיות נייר, שאריות של ניירות עטיפה ומפיות. בפוסט הזה תוכלו לראות תמונות שהכנו רק ממה שהיה בבית הסלון של גיל ומור.
דבק פלסטיק לבן.
מכחולים או מברשות לצבע. אם אין, אז להשתמש באצבעות זה טוב.
מה עושים?
מתחילים לקרוע את הניירות הצבעוניים בידיים, אין שום צורך במספריים או בתכנון מוקדם, ומדביקים את הניירות על הקנבס/ארגז קרטון שלכם, ויוצרים שכבות. כל שכבה מוסיפה עוד עניין, הרעיון הוא לכסות את המשטח לחלוטין.
כשהמשטח מלא לגמרי בגזרי נייר, אפשר להתרחק כמה צעדים מהתמונה ולהרגיש אם חסר משהו, אם היינו רוצים להוסיף צבע מסויים או חתיכת נייר שתיתן פוקוס בחלק מסוים של הקומפוזיציה.
באמת שלא חייבים להבין בזה באופן רציונלי, להתבונן ולהרגיש. תסמכו על האינטואיציה שלכן.
עכשיו כדאי לכסות את כל העבודה בדבק.
דבק פלסטיק מתייבש והופך לשקוף והוא שומר על הניירות שלא יתחילו להתקלף ולזוז.
שי וניר ממש אהבו את החלק הזה,
הם עוד המשיכו לשבת שעה ולכסות את שלושת הקנבסים בשכבה של דבק, מצחקקים ומתלחשים, הרבה אחרי שהאחים הגדולים של ניר חזרו כל אחד לחדר שלו וסגרו את הדלת.
מאור מתכנן
ואיתן מדביק במרץ
יש הוכחות מצולמות. כולם עזרו.
ניר המתוק,
ושי ה גם מתוקה ממש נכנסו לזה.
ועדי מפקחת שהכל עומד בסטנדרטים הכי גבוהים.
זהו. תלינו את התמונות החדשות על הקיר.
שי וניר התיישבו לנוח ולנשנש פופקורן ויעל ואני ישבנו במטבח לשיחת נפש על כוס קפה, ככה זה אצלי השיחות האלה מלב אל לב קורות מעצמן.
והנה התמונות תלויות על הקיר. צבעוניות ומשמחות.
אני מאוד גאה בתוצאה.
מנשנשים פופקורן מתחת ליצרה המשותפת.
שמתן לב למנורות שעשות את ההבדל? בא לי לפרגן, אהילי הבמבוק מ-The old box ומנורות הקיר מהשכנים ברוזמרין דברים יפים לעיצוב הבית.
עוד הזדמנות שהתהליך הביא איתו, אם כבר הגעתי עם ארגז כלים, אפשר לתת לילדים לסמן ודפוק מסמר בקיר.
זה נראה כמו דבר ממש קטן, אבל בחיי שהוא גדול.
לתלות תמונה לבד, לתקן משהו בבית בעצמכן, לגלות שאתן יכולות, זו הרגשה נפלאה ואני ממליצה לא לוותר ולנסות. עדי (הגדולה) קפצה על ההזדמנות ויכולתי לראות איך שהיא מזדקפת בגאווה ונהנית ממהישג.
היא קצת חששה לדפוק את האצבעות אז לימדתי אותה את הטריק הבא, מחזיקים את המסמר עם פלייר ואפשר לדפוק עם הפטיש ישירות על המסמר כשהאצבעות במרחק ביטחון.
ואם אחרי כל זה נשארו לכם עוד ניירות צבעוניים הנה עוד משהו שאפשר לעשות איתם, די בקלות.
יאללה אסקפיזם לכו-לם.
