הבובה של סבתא רותי

לפני כמה ימים רותי שלחה לנו הודעה בוואטסאפ המשפחתי,

"קיבלתי חזרה את הבובה ללה שבילדותי קיבלתי מאבי, בגיל ארבע.

הבובה הייתה לי יקרה, בזמן הגירוש נשארה הבובה בביתנו באושניצים בפולין.

היום קיבלתי את בובתי בחזרה, תודה!"

"איך זה קרה סבתא?" אודי גיסי שואל מהצד השני של העולם,

"אמרו שאצייר את הבובה שהייתה לי"

כמובן שלא הבנו על מה היא מדברת, אולי אפילו חששנו שהיא חולמת, עד שצרפה את התמונה של הכתבה הזו, במוסף 24 של ידיעות אחרונות שהתחילה לספר לנו את הסיפור.

לכתבה המלאה מאת ליהיא לפיד

ולסרט וידאו המתעד את האירוע

רותי היא סבתא של הדר (בעלי שיחיה) היא אישה רגישה וחזקה בת 85, ניצולת שואה ילידת פולין שהקדישה, ועודה מקדישה את חייה לחינוך, אמנות ולמשפחתה.

היא פעילה, בין יתר הדברים, במועדון לאזרחים וותיקים "מפגש בכפר" בכפר סבא, עיר מגוריה. לפני כמה זמן פנתה אליה רכזת המועדון נאווה סלמון בבקשה שתצייר את הבובה שהייתה לה בילדותה,

נאווה העבירה את הציור, יחד עם ציורים של עוד נשים מהמועדון לעמותת "מרפא לחיים" המפעילה את מיזם "בובה לחיים" (הקישור פה). במסגרת הפרויקט לוקחים מתנדבי העמותה ציורי בובות של ילדים חולים והופכים אותם לבובות אמתיות, כאלה שאפשר לחבק ולקבל מהן כוח.

הבובנאית יעל אוריאלי יצרה בובה מהציור של רותי,

קישור לדף של יעל בובה מציור

בובה אמתית, כזו שאפשר לחבק ולישון אתה, ולספר לה סודות. אחרי כל השנים, המלחמה, המסע לארץ, השהות המחנה בקפריסין והחיים בארץ, רותי קבלה בחזרה את הבובה שלה.

לראיון בתוכנית של פאולה וליאון רוזנברג

עוד כמה מילים על רותי,

במשך שנים רבות הייתה רותי מורה, בכל בוקר היא הייתה נותנת לילדים לצייר, לפי הציורים היא הייתה יודעת מי מהילדים רעב, מי מודאג או מפחד וכך ידעה לתת להם, לכל אחד מהם בדיוק את מה שהיה צריך.

היא מציירת ציורים נהדרים, צבעוניים ומלאי פרטים, רוקמת וסורגת בגדים ובובות מקסימות.

היא קוראת וכותבת, זיכרונות, מרצה בפני בני נוער

ועולות לה דמעות בעיניים בכל פעם שאנחנו באים לבקר.