אני והמצלמה
אחרי כמה שנים של הפסקה, החלטתי לחזור לספסל הלימודים ולהעשיר קצת את ארגז הכלים שלי, בקורס צילום עיצוב פנים עם
הגר דופלט Hagar Doppelt (צלמת עיצוב פנים מוכשרת ביותר שמצלמת לי פרויקטים כבר שנים).
השיעור הראשון העלה לי המון זיכרונות ילדות שקשורים במצלמה. ויש לי המון.
אבא שלי יוסי משה, היה צלם, (היום הוא בעיקר מפסל, שזה משהו אחר לגמרי, תסמכו עלי בעניין הזה.)
בכיתה ד' קיבלתי את המצלמה הראשונה שלי, מצלמה ידנית של אולימפוס, אבא שלי שם סרט (כן, אז עוד צילמו עם פילם) ושלח אותי החוצה לצלם.
כשחזרתי, נכנסנו לחדר החושך, פיתחנו את הסרט והדפסנו את התמונות ואז ישבנו לדבר על מה שצילמתי. אפשר לומר שביקורת העבודות הראשונה שלי הייתה בגיל עשר.
בתור נערה הייתי מגיעה הביתה ורוצה למשל, להיכנס למקלחת, ואז מגלה שיש סרטים שתלויים לייבוש מהטוש...
יש לי מיליון תמונות ילדות, בעיקר בסדרות מקסימות בשחור לבן, "קרן נועלת נעליים" 10 תמונות
כמעט אין תמונות של אבא שלי מהשנים האלה, פשוט כי הוא תמיד זה שצילם.
הצלחתי למצוא אחת שאני אוהבת במיוחד, אבא ואני.
יום אחד החלטתי לפרק את המצלמה ולברר ממה היא מורכבת, אני זוכרת שהייתי מאוד מאוכזבת לגלות כמה מעט חלקים יש למצלמה, גוף, שבתוכו יושב הפילם, קפיץ שמותח את הסרט ומעביר פריימים ועדשה (!).
(בסדר יש גם צמצם ותריס, אל תהיו קטנוניים, הייתי בכיתה ד')
אבל זה גם גרם לי להבין כמה המצלמה היא כלי אלגנטי וגאוני, אני בוחרת את הזווית, חושפת את הסרט לאור ואז קורה הקסם. רישום באור.
ובאמת אור הוא נושא שחוזר על עצמו בצילומים שלי ובכלל בעבודה שלי כמעצבת.
בשנים האחרונות אני מצלמת בעיקר בטלפון, פשוט כי הוא כל הזמן איתי, הגר מאתגרת אותי לצלם במצלמה ועוד בידני!
מ ת ח י ל י ם
אה, עוד משהו נהדר: מיכל מונטג כתבה פוסט מקסים על הרומן שלה עם המצלמה
מוזמנים לקורא
