שיפוץ הספרייה הקהילתית במולדת - כל מה שאני יודעת על יצירת שייכות.

הגיע הזמן לספר כאן על הפרויקט הכי קהילתי שיצא לי ליצור ועל איך לקחתי את כל העקרונות של עיצוב מבריא ליצירת שייכות ויישמתי אותם בתהליך.

בנובמבר 2023, כשלכולנו כאב (ועדיין כל הזמן) הלב עם תחילת המלחמה, פנה אלי אוהד אשר, חבר ממולדת שלקח על עצמו את שיפוץ הספרייה, והזמין אותי להצטרף לצוות.

(האמת שהוא רק שאל אם אני מוכנה לבוא להעיף מבט, אבל אני כבר ידעתי עד כמה אני רוצה את הפרויקט הזה, ליישם דרכו את כל הרעיונות שלי, אלה שחיכו במגרה לזמן הנכון לצאת החוצה.

וחוץ מיזה העסק שלי היה בעצירה מוחלטת בגלל המלחמה והתרוץ לצאת מהבית היה ברכה של ממש.)

כל כך שמחתי על ההזדמנות ליצור לנו מקום מפגש וגם כמובן, איך לא, לשחק בצבע.

קצת היסטוריה

את תוכנית האב של מולדת, שעלתה לקרקע בשנת 1937 כיישוב חומה ומגדל, תכנן האדריכל ריכרד קאופמן בצורת פעמון, כאשר האזור החקלאי בצד המזרחי, בתי המגורים בצד המערבי ובמרכז ציר של מבני ציבור עם שטחים פתוחים ירוקים.

הספרייה נבנתה כחלק מבית העם המרשים של המושב, בתכנונו של האדריכל שמואל ביקלס (שתכנן גם את המשכן לאמנות בעין חרוד) ונחנכה בשנת 1974.

בשנים האחרונות השימוש בספרייה הלך ופחת והיא עמדה סגורה רוב הזמן, עד שבשנה שעברה התכנס צוות חשיבה למצוא דרך להחזיר אותה לשימוש כמועדון קהילתי. כמה זמן אחר כך כאמור הצטרפתי לצוות כדי להפוך את הרעיון למציאות. (יצא לי קצת דרמטי אבל שיפוץ של מבנה עם כל כך הרבה היסטוריה תמיד מרגש אותי).

תוכנית הפעמון של מושב מולדת בתכנון האדריכל ריכרד קאופמן.

חזית מבנה הספרייה של מולדת. תזכרו אותה כי היא תופיע בהמשך הפוסט ותהפוך לפריט מיוחד.

כמה תמונות, שתראו איך הספרייה נראתה לפני.

(לחיצה על התמונות מגדילה אותן :)

אתגרים ופתרונות -אז איך בעצם עושים שייכות?

כשנכנסתי לעבודת התכנון עמדו לנד עיני כמה אתגרים.

• לשמור כמה שיותר מהאופי המקורי של המקום ולעשות שימוש חוזר ברהיטים, חפצים ובגופי התאורה.

• לגשר בין הרצונות השונים של אנשי המושב, שילוב של ספריית קריאה פעילה עם פאב שמגיש שתיה חריפה עם מקום להרצאות, סדנאות ואירועים ועם הזמנה להציע שימושים נוספים בעתיד.

• ליצור חלל צבעוני דינאמי וחי שיעודד אינטראקציות בין אנשים.

• והאתגר החשוב ביותר, ליצור חיבור רגשי חדש בין הקהילה לבין המבנה.

1. שייכות דרך אסתטיקה

רצתי ליצור חלל יפה ואסתטי כזה שמעורר מחשבה ושיחה, צבעוני ולא רגיל שיגרום לקהילה גאווה שהוא שלנו. רציתי שיהיה מרשים וקצת פינטרסטי.

בחרתי סכמת צבע לא צפויה, ושילבתי חומרים מעניינים. בחרתי לצבוע את התקרה בירוק כמחווה לרצפת הלינולאום משנות ה-70, הקיר בפינת הסלון נצבע באדום חמרה ויצרתי פאטרן צהוב על קיר הגלריה.

את הבר חיפינו בלוחות של פח מרוג וקצת חלוד ולשולחנות בחרנו לוחות עץ בירץ' שהוא גם מאוד עמיד וגם יפיפה.

אלה כמה שקופיות מתוך תוכנית העיצוב שהגשתי לצוות, (הצצה קטנה למוח שלי כשאני עובדת).

2. שייכות דרך עשייה

החלק השני ביצירת תחושת השייכות והגאוה הגיע משיתוף כמה שיותר אנשים בתהליך, בנינו צוות, הזמנו את הציבור לגיוסים ואפשרנו למתנדבים מכל הגילאים לקחת חלק.

המון אנשים הגיעו לעזור וללכלך את הידיים, התקינו רהיטים, סחבו זבל, צבעו וניקו חלונות, ובגדול עשו מה שצריך כדי שהמקום יבנה ונעמוד בתקציב.

בכל גיוס כזה הייתה גם המון אווירה, בירה ונשנושים, מוסיקה ברקע והרגשה כללית שהמסיבה כבר התחילה, ככה חוגגים קהילה.

החלטתי שכל מי שיפנה אלי בבקשה לעזור יקבל פרויקט ובנוסף היו כמה אנשים להם התאמתי פרויקטים מיוחדים כל אחד ואחת לפני הכישורים הייחודיים שלהם,

למשל: יהודה כהן, מיסגר לנו את הבר ואת הרגליים לשולחנות, גלעד בניהו הזמין וחתך לפי מידה את כל פלטות העץ, רועי פייגה יצר את גופי התאורה המיוחדים מרשתות ברזל, הילה סלע הגיעה להכין איתי את הקולאז'ים ומורן בן משה תפרה כיסויים חדשים לכורסאות בפינת הסלון.

3. לספר סיפור

אחד החלקים הכי כייפים בעיצוב היה לספר את הסיפור של מולדת ושל הספרייה, הלכתי לארכיון והדפסתי צילומים היסטוריים, ביניהם תמונות של המבנה ושל הספרניות המיתולוגיות.

עוד פרויקטים היה יצירת קולאז' מכרטיסיות ההשאלה והקטלוג של הספרים.

היה מרגש מאוד לראות את האנשים עוברים בין התמונות, מזהים שם מוכר או כתב יד שלא ראו שנים, מצלמים ושולחים אחד לשני.

בנוסף מופיעים בכרטיסים גם אנשי מולדת שכבר לא איתנו והתמונות משמשות גם כסוג של קיר הנצחה חי.

4. שייכות דרך מיתוג

אחרי שסיימנו את השיפוץ החלטתי להוסיף עוד טאצ' קטן אבל משמעותי, הזמנתי חותמת אקס ליבריס עם איור של חזית הספרייה.

התוצאה מרשימה, והיא עוד חלק בפאזל שאפשר להתגאות בו. על זה תודה לנעמה - מגשימת מתנות, עוד על הפרויקט הזה בהמשך הפוסט, משאירה כאן רמז.

והנה לפניכן, הספרייה המחודשת:

מבט על הספרייה, פינות ישיבה בין מדפי הספרים, שמרתי על הנגרות המקורית. ומסביב כל הצבע.

אחד הפריימים החביבים עלי של המקום, מדפי הספרים ומעליהם שורת תמונות הקולאז'.

פינת ישיבה מתוקה ליד החלון.

מבט מהבר אל אזור ה"סלון". שולחנות בר גבוהים וחיפוי העץ המקורי שנשמר גם הוא.

שידות הספרייה המקוריות נשמרו כמו שהן למרות שהמליצו לי לשפץ אותן כליל. הוספנו רגלי סיכה אלגנטיות והעברנו למיקום חדש וזהו, לפעמים לא רציך יותר מזה.

וההפתעה, כרטיסיות הקטלוג המקוריות עדיין שם.

אחד הקולאז'ים שהכנו עבור עיצוב הקירות. הכי עיצוב אישי.

פרט של מנורה, ברזל שחור, על רקע התקרה הירוקה והקיר הצהוב.

פינת הסלון האהובה עלי. הקיר נצבע בחמרה, הכורסאות קיבלו חיים חדשים ועל הקיר תמונות למזכרת.

הספרייה של פעם עדיין נמצאת כאן, היא מציצה מהתמונות.

איך יוצרים חיבור ריגשי דרך אמנות והלבשת קירות

אחד הדברים שהכי רציתי להצליח לעשות זה ליצור חיבור רגשי חדש בין הקהילה לבין המבנה המשופץ.

הרי את הספרייה כולם הכירו, היא ליוותה את הילדות (והבגרות) של כל בני מולדת.

ועכשיו המבנה משנה ייעוד והופך למועדון שרציתי שידבר גם הוא לכולם.

ההזדמנות חיכתה לי בתוך השידות הישנות

וזה היה הפרויקט האהוב עלי.

לקחנו את כרטיסיות ההשאלה של הספרים ואת כרטיסי הקטלוג, ויצרנו מהם קולאז'ים אישיים וקמת צבעוניים.

מסגרנו ותלינו:

איך צבע עושה שייכות

כל הבחירות העיצוביות נועדו להיות נועזות ומעוררות שיחה, אבל בתקציב קטן, כלומר מה שאפשר לעשות בעצמנו יחסית בקלות. מההתחלה ידעתי שאני רוצה לעשות קיר מעניין עם דוגמה.

בחרתי בגוון חרדל\זהב עמוק שידעתי שיעבוד נפלא עם התקרה הירוקה, אבל, התלבטתי המון עד שהחלטתי על הדוגמה עצמה.

בסוף החלטתי על דפוס חוזר של קווים, הכי פשוט לביצוע מבחינתי ועדיין הכי יפה. אחרי שסיימתי הרבה אנשים אמרו לי שזה נראה כמו המון שדרות של ספרים, אז מסתבר שבחרתי נכון.

והנה סיכום של יום עבודה ב-19 שניות.

אקס ליבריס - הסיום המושלם לפרויקט

כשסיימנו את פרויקט שיפוץ הספרייה במולדת הרגשתי שיש עוד משהו שאני רוצה להוסיף, מתנה אישית ממני לספרייה.

יום אחד ריני, רינת כהן, הספרנית החדשה שלנו,

שאלה אותי אם מצאנו את חותמת הספרייה שהיו מסמנים איתה את הספרים.

זאת הייתה חותמת משרדית פשוטה, ללא כל גינונים עם הכיתוב "ספריית מולדת בני ברית" בפונט דויד.

לא מצאתי את החותמת אבל זה גרם לי לחשוב,

אני לא יודעת אם אתן מכירות את המושג אקס ליבריס או בעברית "תו ספר"

מדובר בחותמת מאוירת שבעזרתה היו מסמנים ספרים בסימן שייכות.

מחקר קטן העלה שבספרייה הלאומית יש אוסף של כ-5,000 תוי ספר שונים מכל העולם שהיו שייכים לספריות ואוספים פרטיים,

ושהאקס ליבריס הראשון הודפס במאה ה-15.

לא הייתי צריכה יותר כדי להחליט שזאת המתנה שאני רוצה להעניק לספרייה.

לקחתי צילום היסטורי של חזית הכניסה היפה,

תכנון של האדריכל שמואל ביקלס,

בעזרת עיפרון ונייר שרטוט יצרתי איור אדריכלי בקו פשוט (דמיינתי שככה יכלה להראות אחת הסקיצות המקוריות של האדריכל)

ופניתי לעזרתה של נעמה אורבך נעמה - מגשימת מתנות חובבת מושבעת של ספרים, איורים, סיפורים חותמות.

נעמה הפכה את האיור שלי ללוגו עם פונט מדויק שמרגיש היסטורי והכיתוב מאז 1974 - השנה שבה נחנכה הספרייה.

כמה התרגשתי לקבל את החבילה הארוזה, נייר משי מרשרש, קונפטי ודיו כחולה וחדשה,

וכמובן חותמת עץ יפה ומכובדת והאיור שלי מודפס עליה בגאווה.

בתחילת השבוע הספרייה נפתחה לראשונה לקהל הקוראים והתרגשתי מאוד לראות אנשים עוברים בין המדפים, ממששים, מתלבטים ובוחרים ספר.

שי באה איתי וריני נתנה לה להחתים חלק מהספרים, היא טיפלה במיומנות ברוב המדף של א'-ג'

הפרויקט הזה כל כך קרוב לליבי ואני שמחה לשתף פה עוד ועוד חלקים ממנו.

תודות:

והיה לי צוות מדהים, באמת.

הם שמעו אותי מדברת בלי סוף (היו גם צעקות ובכי כי אי אפשר בלי) ומתעקשת על הפרטים הכי קטנים והם פשוט זרמו איתי על הכל.

אוהד אשר- ניהול פרויקט ברמה הכי גבוהה, אין פרט שהוא לא סגר באופן הכי אלגנטי ועם חיוך, תוך כדי שהוא מתמקח עם ספקים ומגייס מתנדבים וכל מה שצריך, בנאדם אין לי מילים.

עופר בכנר- שבין שאר התפקידים שלו נקרא לו א. אווירה, תאורה מדויקת (עם דימר לא לשכוח), מערכת סאונד מושלמת ומקרן ברמה של בית קולנוע. הוא לא נרגע עד שהיה בטוח שהוויב מושלם.

יונתן תלמי - המתכנן והחולם של כל המבצע הזה, עבד עליו במשך יותר משנה ותוך כדי שירות מילואים (ארוך מאוד) הצליח להשאר זמין לכל התייעצות ושאלה.

גיל מזור - אם אתם מהחלק הזה של העמק אתם מכירים את גיל, יזם סידרתי ואיש של אנשים שמוכיח שמנהלים אמיתיים לא יושבים במשרד, הם מבריגים נורות על סולם ב-11 בלילה.

חן חודי - אישה עם לב וידיים של זהב, שום דבר הוא לא בעיה, הכל אפשרי בהחלט +חיוך.

בנוסף לבעלי מקצוע אלופים חמודי חאלד ומג'די שמגיעות להם כפיים,

עבדו איתנו המון (עשרות) מתנדבים.

אני מפחדת לעשות פה רשימה כי פדיחה לשכוח מישהו.

תודה לתומר, ניצן, דותן, עמוס, שי, אור, טל וטל, הילה, שחר, רותם, נדב, עמיחי, אודי, גלעד וגלעד, אורי, מורן, זיוה, ליאת, שירי, שרון, יואב,  הי"בניקים והצברניקים,

ועוד ועוד.

אני רוצה להודות במיוחד ליהודה כהן על עבודת מסגרות מוקפדת בבניית הבר והשולחנות,

ולרועי פייגה שייצר לנו אהילים מברזל רק כי ביקשתי ממנו,

ולרינת כהן על כל מה שקשור לשמירה על הספרים, פינוי מיון והחזרתם למדפים.

בלעדיכם זה לא היה קורה.

חלום

עוד תמונות של הספרייה שצילם אילן לורנצי, גם הוא תושב מולדת תוכלו לראות כאן

עיצוב מרחב קהילתי - מועדון הספרייה מולדת

ועוד משהו בנימה אישית, לפני כמה חודשים פנו אלי חברים מקיבוץ מעין ברוך, הם חזרו הביתה אחרי כמעט שנתיים של פינוי וראו בזה הזדמנות לשפץ ולחדש את המועדון שלהם וכמה שמחתי שהם בחרו לפנות אלי.

בפגישת ההכרות עם הצוות הצגתי את עצמי, מבריאת בתים, מעצבת פנים שמתמחה ביצירת שייכות.

זה אולי נראה דבר קטן אבל בשבילי זה היה דבר גדול,

להעז להציג את עצמי ככה לשים את עיצוב מבריא בפרונט מול אנשים שלא מכירים אותי.

וזה בדיוק מה שאני מאחלת לעצמי השנה.

• אגב, הפרויקט עוד רגע מוכן, מבטיחה לעדכן, בינתיים אפשר להציץ אצלי בפייסבוק על ההתקדמות.

  מועדון שלושים פלוס.