תוצאות החיפוש

נירית הגיעה אלי לפני כמה שנים, היא התקשרה ובקשה ממני את הדבר שאני הכי אוהבת ורוצה שיבקשו ממני, בואי תבריאי לי את הבית. היא נכנסה לגור בדירה שכורה קטנטנה ורצתה מאוד להפוך אותה לבית. וזה מה שעשינו, אבל לא על זה הפוסט. לפני בערך שנה היא התקשרה שוב וסיפרה בהתרגשות שקנתה דירה. היא מתכננת שיפוץ ורוצה אותי איתה, התרגשתי מאוד אבל הייתי במהלך ההיריון עם אור וידעתי שאני לא פנויה לקחת על עצמי פרויקט בסדר גודל כזה. הסברתי את המצב ונירית המשיכה את השיפוץ עם מעצבת אחרת. השיפוץ עבר כמו שקורה כמעט תמיד עם המון אתגרים. נירית עמדה בהם ואז אחרי שסיימו את העבודות הגדולות ונשאר שלב הסטיילינג היא התקשרה שוב, הפעם לא היססתי שמתי את אור במנשא ונסעתי לחיפה. המשימה: להפוך את הדירה לבית אישי וחם. דירת בוטיק ההשראה שעמדה לנגד עיני הייתה דירת בוטיק, כזו שתפורה בדיוק לפי מידה ותתאים לאישה החזקה והמסוגננת שחיה בה. התקציב כמובן היה קטנטן והתחלתי לחשוב על רעיונות יצירתיים להלביש את הדירה. הדבר הראשון שרציתי לעשות הוא ליצור סימטריה חזקה בקיר של הסלון, שהוא הקיר שרואים כשנכסים לדירה ורציתי שהוא ייתן את הטון לתחושה אלגנטית ומסוגננת (כמו נירית כבר אמרתי). התחלנו מספת ר' שתשב בדיוק במרכז החלון. היה לנו חשוב שהספה תהיה עמוקה ונוחה והזמנו אותה במידות מדויקות מלוז דיזיין. תלינו ווילונות נשפכים כדי לרכך את החלונות ובחרנו שתי מנורות משני צידי החלון, נגיעות של זהב אלגנטי. מתחת לכל מנורה דמיינתי הדפסים זהים ושלחתי את נירית לחפש השראה, היא חזרה עם צילום מסך של טפט שראתה באתר וואלי טפטים מדבקות קיר וסיפור על ההורים שלה שטיפחו גינה גדולה ושופעת עם צמחי ציפור גן עדן. ההדפס עורר אצלה רגש וידעתי שהוא הבחירה הנכונה. טלפון לשירות הלקוחות ומסתבר שאפשר להזמין את הטפט גם כהדפס בכל מידה שנבחר. המשימה הושלמה. בפגישת התכנון הראשונה דמיינתי את הקיר מאחורי הספה מקבל טפט או סוג של טקסטורה, ובגלל שהתקציב היה קטן הצעתי שימוש במדבקות קיר וסימנתי את עלי הדקל מהאתר של Tipis כדוגמה המועדפת. אבל אחרי שתלינו את הווילון היה ברור שהקיר כבר שלם והמדבקות רק יוסיפו עומס מיותר. החלטנו להעביר אותן לקיר של מבואת הכניסה, זה היה הרעיון של נירית ואני הייתי חייבת להודות שהיא צודקת. המבואה בכניסה לדירה נוצר קיר ארוך, השימוש במדבקות מעדן אותו וגורם לו להיות כל כך מיוחד. לתוספת של פרקטיות ועוד קצת שיק הזמנו מראה מסטודיו דפני, שילוב של מראה עגולה ומדף עץ מובנה, מדבקות העלים הזהובות השתלבו נפלא סביבה. עציץ קטן בפינה ולא צריך יותר. ועוד משהו קטן, בכניסה לדירה יש פינה אישית עם תמונות משפחתיות, הן משתקפות במראה העגולה ויוצרות תחושה של המשכיות. על הקיר הימני של הסלון הצבנו ספרייה גדולה שעברה מהדירה הקודמת. לסדר עליה ספרים וחפצים אישיים היה כיף גדול. ובכלל, המראה הזה של ספרייה עמוסה צמודה לספה גורם לחשוב על פריז בסתיו, גם לכן או שזו רק אני? פינה לקחת בה רגע לנשום במטבח רציתי לשלב פינת אוכל קטנה, הרעיון היה ליצור שולחן בר שעוטף את העמוד הקיים עם מדפים שיוסיפו עניין. הזמנו את ינאי Yanai woodwork לקחת מידות ולייצר את השולחן המדפים והספסל שמתחת לחלון. מהחלון הזה רואים את הים והוא הפינה המושלמת לקחת רגע ולנשום. גם כאן הבחירה בעץ אורן נבעה מטעמי תקציב אבל אני אוהבת את החמימות ותחושת הוינטג' שהוא מוסיף לחלל. חדר השינה בחדר השינה היה חלון צר וארוך מעל המיטה, החלטתי לרכך את הקיר ע"י תליית ווילון פשתן טבעי על כל הקיר שמאחורי המיטה. מיטה ושידות קנינו באיקאה והן נותנות תמורה מצוינת למחיר. שתי המנורות שתלויות משני צידי המיטה הן כמו תכשיטים. גם כאן הסימטריה נותנת תחושה קלאסית אלגנטית ומזמינה. והדלתות הכפולות האלה לגמרי עושות את העבודה. וזו עוד פינה אהובה בחדר השינה, שידת וינטג' עם המון אופי מהחנות בלומה מיי בשוק הפשפשים בחיפה. איך הכל התחיל גלריה של תמונות לפני, כי ברור שאתן סקרניות, מימין לשמאל, קיר המבואה, חדר השינה, מבט מהמטבח אל הסלון ומבט אל הסלון מהכניסה. טיפים לשילוב מדבקות קיר בעיצוב אז קבלו מספר טיפים לעיצוב קיר עם מדבקות: # מדבקות קיר התחילו בעיצוב של חדרי ילדים, אבל הן כבר מזמן אופציה בוגרת. בחירה בגוון עדין יגרום להן להשתלב נהדר בעיצוב ולא להיות צועקות או ילדותיות מידי. # אפשר ליישם אותן על קיר צבוע בגוון אחר וככה ליצור אפקט חזק. # לתכנן לפני שמתחילים להדביק, זה טיפ חשוב בכל מה שנוגע לעיצוב. אני פיזרתי אותן על הקיר עם חתיכות של סלוטייפ ורק אחרי שראיתי שהן מכסות את הקיר באופן מלא ובמרווחים שווים קילפתי והתחלתי להדביק. כמובן שזה לקח איזה ניסיון או שניים להגיע לתוצאה הרצויה. # כשמשתמשים במדבקות קטנות כדאי להתחיל להדביק אותן באופן מפוזר עם רווחים גדולים ואז להוסיף ולעבות בעוד ועוד מדבקות, ולא לחשוש ממרווחים גדולים הם יראו טוב יותר ממה שאתן חושבות. # וטיפ נוסף, לקחת נשימה. צריך להיות עדינים עם המדבקות כדי לא להרוס אותן כשמקלפים, אז כדאי לקחת נשימה ולהגיע רגועים למשימה. עד כאן דירת הבוטיק המתוקה של נירית, אשמח לענות על שאלות (מי מה ומאיפה) ואם קיבלתן רעיונות והשראה, אני מאושרת.

האמת, את הפוסט הזה כתבתי בשנה שעברה. הייתי בחודש תשיעי וסוף הקיץ התיש אותי ולא הספקתי לסיים אותו. עכשיו אני עושה תיקון והינה הוא לפניכן. הבלוג דיי היא אחת המסורות האהובות עלי, ומאז שפתחתי את הבלוג אי שם ב-2016 אני מקפידה על קיומה, אפילו שהתאריך מאתגר, אפילו שסוף אוגוסט וחם וצריך לארוז תיק לבית ספר ולהספיק לארגן את כל מה שעוד לא ארגנתי. ואפילו שבדרך כלל הפוסט עולה בשלישי לספטמבר ;) אז כמה מילים על הבלוג דיי, הוא נחגג בכל שנה ב-31.8 תאריך שמזכיר באופן חשוד את המילה Blog והמסורת היא לפרגן ולפרסם המלצות לבלוגים נוספים שאני אוהבת. לא פלא שאני מתחברת לקונספט, לפגוש משהו טוב ולהעביר אותו הלאה זה ממש כיף. השנה אני רוצה לעשות משהו קצת אחר ולכתוב על בלוגים שמנוהלים ומפרסמים דווקא ברשתות החברתיות. אין להם דומיין עצמאי משלהם והם נשענים על הזמינות של פייסבוק ואינסטגרם כפלטפורמה של הבלוג. בדיוק מהסיבה הזאת הם גם פחות לינאריים מבלוג מסורתי רגיל, כלומר לא תמיד יש הקפדה על השטאג או על מיקום הכתיבה והמסע יכול להמשך על גבי הפרופיל האישי, הדף העסקי ואתר הבית של הכותבת. זה דורש קצת עבודת בילוש אבל שווה את זה מאוד. עוד נושא שנחשב לבעייתי, הוא שדף ברשת חברתית הוא לא באמת שלנו והרשת יכולה להחליט לחסום משתמש בגלל עברה על חוקי הפלטפורמה או בגלל דיווח של משתמש אחר. בסופו שלדבר המציאות יותר חזקה מהתיאוריה ויש היום בלוגים מאוד מצליחים שפועלים ברשת. היום אני ורצה להכיר לכן 3 כאלה. אספתי לכן בלוגים מנוהלים ע"י נשים שהן גם וגם. גם אימהות, גם בעלות עסק, וגם יוצרות בכל מיני תחומים. יותר מהכל הן נשים חזקות, אימהות לביאות שכותבות מהלב ובוחרות בכל יום מחדש לחיות, להתמודד ולראות את הטוב. קראתי אותן השנה והתרגשתי אז אני בוחרת לשתף ולהזמין גם אתכן. הראשונה ברשימה להיום היא לא עו"ד אמא - הבלוג של קורל דרליצ'מן. קורל מספרת את כל האמת. על החיים עם סוטמה (שקית לסילוק צואה שמחוברת לדופן הבטן) אחרי שנים של מחלות מעיים כרוניות והמון כאב. כאב לב וכאב פיזי. ואיך נגד כל הסיכויים היא היום נשואה בזוגיות מעצימה ומחבקת, אמא לאביב, פעוט מתוק באופן מיוחד ובהריון שני כבד במיוחד, אחרי טיפולי פוריות. היא כותבת בהמון כנות איך היא הרימה את עצמה ואת הדימוי העצמי שלה מהרצפה והתחילה להאמין שכל זה מגיע לה – הזוגיות והאהבה וההורות. מעוררת השראה זה אנדרסטייטמנט. וכמו שקורל אומרת "למי מאיתנו אין שקית?" כמה מילים אני משחרר אותך הביתה' הוא הגיח מבעד לוילון. השעה היתה 22:00 בלילה, אבל במיון באיכילוב זה הרגיש כמו אמצע 'יום עבודה'. 'באמת?' אני שואלת אותו מופתעת. 'כן. בדיקות הדם חזרו. התוצאות טובות. כנראה זה איזה וירוס אבל נראה שהגוף שלך מצליח להתמודד עם זה יפה' אמר הרופא עם חיוך. וגם אני פתאום חייכתי. זה קרה השבוע. הגעתי למיון בשעה 18:00 בערב כשהתחלתי לשלשל באותו היום בשעה 12:00 בדיוק (סליחה על התיאור המדויק. אבל...חולת קרוהן). בטח עובר לכם בראש 'לא הולכים למיון בגלל שלשול'. ואתם צודקים, אם היה מדובר בגוף בריא ורגיל. אבל לצערי זה לא המקרה שלי. בגוף שלי, מספיק מספר שעות של שלשולים בלתי פוסקים בשביל להגיע להתייבשות (כנראה בגלל הסטומה, שקית לניקוז צואה שמחוברת לי לבטן בגלל הקרוהן), או אולי בגלל מערכת חיסונית מוחלשת (בגלל התרופות) או פשוט בגלל שהגוף עבר הרבה. לפני חצי שנה שיתפתי שנדבקתי מהבן שלי בוירוס בטן של ילדים. הבן שלי הבריא תוך מספר ימים, ואני? אני כמעט נפרדתי מהעולם. איפה קוראים? בדף הפייסבוק לא עו"ד אמא בדף האישי של קורל Coral Drelichman ובאינסטגרם coraldrelichman ואפשר גם לחפש את ההשטאג #לא_עוד_סיפור שהוא המיזם העסקי המקסים של קורל, כתיבת סיפורי חיים מגיל 0 ועד-120. עצמאימהות - בלוג שהוא בית • הקהילה של אושרה פחימה-שמש. את אושרה פחימה שמש אני קוראת כבר שנים. יש משהו במסע שלה אל האושר ובאתגרי האושר שהיא כתבה עליהם במשך הזמן שגורם לי לחשוב. וזו מחמאה גדולה עבור כל כותבת, לדעת שהיא מעוררת מחשבה. את הפוסט היומי של אושרה אני קוראת בכל בוקר, היא כותבת על כל מה שמעסיק אותה, על האימהות במשרה מלאה כמי שבחרה בחינוך ביתי, כבעלת עסק יצירתי ופורה שבחרה בסוג של חל"ת של בנייה עצמית וכאישה מאוד מודעת ששואפת להיות מאושרת. גם היא כותבת את האמת שלה בלי פילטרים (אבל עם נצנצים, שאיכשהו עובדים אצלה בול) ובהמון כנות. כמה מילים הרבה פעמים אני מבחינה בדיסוננס מוחלט בין מה שאני אומרת או עושה לבין מה שהגוף שלי אומר. כשאני מחזיקה אותה על הידיים ביום קשוח, אבל היא כבר בת תיכף 3 וזה קשה לי. אני מנסה לשמור על שלווה עבורה, אבל בתוך כאב פיזי זה ממש קשה. בשיחות עם המשפחה המורחבת, סופגת ביקורת על ימין ועל שמאל ועוטה פני פוקר כדי לשמור על שלום בית, או כשהם חוצים גבול ואני מנסה בכל כוחי להגן עליו (ועליה, ועליי) ומשתדלת לתווך את זה מול טליה בשפה יפה ותקשורת מקרבת - אבל הגוף שלי, הוא דרוך וקשוח, הוא חד משמעי. איפה קוראים? בקבוצת פייסבוק פרטית שהיא קהילה של ממש, המנוהלת ע"י אושרה, עצמאימהות - בלוג שהוא בית. הקבוצה פעילה כבר מ-2013 ועברה מאז כמה גלגולים במקביל לגלגולים בחיים הפרטיים והמקצועיים של מנהלת הקהילה. אני מעריכה מאוד את הגמישות הזאת ואת ההבנה שחיים והעסק מתפתחים איתנו כנשים, באופן פנימי ולכן ראוי שישתנו גם כלפי חוץ. הקבוצה גלויה בפייסבוק כך שתוכלו למצוא אותה בחיפוש, אבל כדי לקרוא את התכנים ולהשתתף בדיונים תצטרכו להצטרף לקבוצה. אושרה היא גם מעצבת ומאיירת מוכשרת. אני מצרפת לינק לאתר שלה, למרות שבימים אלה הוא עובר בניה שינויים וחידושים. אני סקרנית לדעת מה יהיה השלב הבא בפן המקצועי ומה מחכה לנו באתר החדש. המסע של שחר בכנר הקטנה לניצחון סרטן המוח מסוג Atrt שהפך לחיים בצל הסרטן הנעלם. הבלוג של איילת בכנר. המסע של הבלוג הזה התחיל באפריל בשנה שעברה, כשאיילת ועמיחי גילו שבמוחה של שחר הקטנה, רק בת שנה התנחל סרטן אלים ונדיר. מאז איילת כותבת, היא כותבת את הרגעים הקשים ואת השמחות הקטנות ואת כל התקווה והתסכול שהמסע הזה מביא איתו. יש בו רגעים מלאים בתקווה ויש בו רגעים ששוברים את הלב. תוך כדי קריאה אפשר להרגיש כמה הכתיבה מנקה ונחמת, וכמה נביעה יש מתוך צורך פנימי ולא משום סיבה חיצונית. איילת היא אמא לביאה בהגדרה והיא מאפשרת לנו הצצה אישית מאוד כנה לחיים כאמא לילדה חולת סרטן וכאמא לילדה בשיקום אחרי הסרטן, תמהיל כזה שקשה להסביר במילים ויחד עם זאת איילת עושה זאת בגדול. כמה מילים 8 וחצי חודשים מסיום טיפולי הכימותרפיה הזוועתיים.. 8 וחצי חודשים מההחלטה שזהו.... מניחים לגוף הקטן של שחר.. שיעשה מה שטוב לה.. מה שהיא תחליט שהיא רוצה.. והנה... 8 וחצי חודשים אחרי ואפילו יש לנו קוקו קטנטן... יש שיצקצקו ויגידו: "בסך הכל קוקו.." אבל בשבילי זה בדיוק חלק מהרגעים הקטנים של האושר בתוך מסע השיקום הזה.. שיער גדל.. יש קוקו קטן.. הניצוץ בעיניים שלה חשוף יותר עכשיו.. גלוי יותר.. ואני לא צריכה יותר מזה כרגע.. כל יום- אושר אחד קטן.. ככה בונים חיים חדשים.. ככה משתקמים.. צעד אחרי צעד.. גם אם המשמעות שלו בעיני האחר היא קטנה.. זה בכלל לא משנה.. שיהיה לכולנו שבוע טוב ובריא! מלא בצעדים משמעותיים רק עבורכם! כי לכל אחד מגיע משהו קטן לנפש.. איפה קוראים? בדף הפייסבוק האישי של איילת בכנר ובדף המסע של שחר בכנר הקטנה לניצחון סרטן המוח מסוג Atrt ותחת ההשטאג #שתמשיך_לזרוח אלה המלצות הלוג דיי שלי השנה. אשמח לשמוע מכן אם משהו נגע בכן במיוחד וגם כמובן המלצות על בלוגים אישיים נוספים שכדאי לי להכיר. #בלוג_דיי

כדורים פורחים הם אחד הקסמים של החיים במועצה אזורית גלבוע. המראה שלהם מרגש ועוצר נשימה ולא נמאס לדקה לא משנה כמה פעמים ראיתי אותם, כשאני מתעוררת בבוקר מ ה-"וווואאאששש" של המבער, סימן לכך שמרחף לי כדור ענק מעל הבית אני ישר רצה החוצה. בכל שנה באוגוסט מתקיים אירוע שלוקח את כל עניין הכדורים הפורחים לאקסטרים והוא נקרא "פסטיבל הכדורים הפורחים בגלבוע". חברות מהארץ והעולם מתכנסות יחד למופע אחד מרשים. הפסטיבל מתקיים בגן לאומי מעיין חרוד (ששווה ביקור בלי קשר) וכולל התכנסות ביום שלפני, קמפינג בשטחי הפארק והכנות לבוקר שהוא השיא של הפסטיבל: המראות מתוזמנות של יותר מ-15 כדורים פורחים, מופעי אקרובטיקה, לוליינים רקדנים נושפי אש צנחנים רחפנים ומוסיקה מחשמלת. האירוע מוגבל לכמות המשתתפים ולכן צריך לעקוב ולהזמין כרטיסים מראש. (אני מבטיחה לכל מי שביקשה ממני להזכיר בשנה באה בתחילת אוגוסט תקפוץ לי תזכורת והיא תעלה יחד עם הפוסט הזה, לינק לרכישת כרטיסים ויאללה בלגאן.) הכל זה עניין של נקודת מבט השנה מכל מיני סיבות לא התאים לנו להיכנס לתחומי הפסטיבל אבל כמובן שלא רצינו להפסיד, אז קמנו ב-5:00 בבוקר כשעוד חשוך מסביב, עלינו על האוטו ונסענו לאחד השדות הקרובים. מצאנו לנו פינה שקטה עם תצפית טובה ופרשנו מחצלת. סביבנו עוד אנשים שחשבו גם הם על אותו רעיון, עם כסאות מתקפלים מצלמות ושנושים. וגם תושבי העמק האלופים שרצו ורכבו על אופניים ושילבו קצת תרבות עם אימון הבוקר הקבוע שלהם. *אני רוצה לציין שהישיבה היא בשדה חקלאי ולכן חשוב להקפיד לוודא לא לפגוע בגידולים החקלאיים, לחנות בצידי הדרכים ולא על השדה והכי חשוב לאסוף את כל הזבל שלנו וגם של אחרים אם הם היו נלוזים והשאירו כזה. אה וגם להקשיב להוראות של כוחות המשטרה שפרושים בשטח בזמן האירוע. תודה מראש בשם המקומיים ;) תראי אותם עולים ישבנו לנו בשדה וראינו את הכדורים מתמלאים באוויר חם ואז לאט לאט עוזבים את הקרקע. ניסינו לספור אותם ובכל כמה רגעים גילינו שהיה עוד כדור שהסתתר לו מאחור. לראות ככה כמות של כדורים פורחים יחד הייתה חוויה עוצמתית ומעוררת השראה. כשחזרנו הביתה ישבתי קצת (קצת עאלק) על הפיד בפייסבוק וראיתי עוד חוויות מהפסטיבל. אני רוצה לשתף דווקא בחוויה האישית והמיוחדת של ענבר ושי, ענבר היא אדריכלית מוכשרת בונות אדריכלות ישראלית ושי הוא טייס בכדור פורח בחברת סקיי טראק. ענבר העלתה תמונות של הילדים שלהם שרצים חופשיים ומאושרים כל כך קרוב ובתוך ההתרחשות, גאים באבא שלהם. מה שנגע בי הוא התיעוד האינטימי של משפחה, קצת כמו ש #קצרים_לאוגוסט הוא תיעוד אינטימי של המשפחה שלי. ביקשתי אישור מענבר להעלות את המתיקות הזאת לכאן. אז מה אתן אומרות, נפגש בשנה באה? **עורכת הנה הלינק להזמנת כרטיסים: פסטיבל הכדורים הפורחים בגלבוע 2023 ויש לי עוד מילה להוסיף כדי שבאמת נוכל להיפגש בשנה הבאה, בלב העמק מתוכננות להבנות 24 טורבינות רוח בגובה 200 מ'. לשם השוואה גבוהות ממגדלי עזריאלי. הן יפגעו בציפורים, בדיוק בציר מרכזי של עופות נודדים, בעטלפים וגם בבני אדם עם תופעות של כאבי ראש, בחילות טנטון ועוד. הנזקים לבעלי החיים מטורבינות הרוח שכבר נבנו ברמת סירין וברמת הגולן כבר ידועים. (אה וגם לא יוכלו לטוס פה כדורים פורחים.) המאבק עדיין בעיצומו, עוד מידע אפשר ורצוי לקבל בקבוצה מאבק 2020-יחד שומרים על הבית.

קפצנו למוזיאון הארכאולוגיה בעין דור להשתתף בפעילות החווייתית קמע האש וחזרנו מבסוטיות עד הגג. לילות לבנים בעמק יזרעאל נתן לנו הזדמנות כייפית במיוחד לבקר במוזיאון בשעות הערב, כשהאור רך והחום כבר לא מוגזם. לילות לבנים הוא מיזם תיירות שמאפשר לבקר במגוון אתרים בעמק בשעות לא שגרתיות במהלך חודש אוגוסט. אני ממליצה לקפוץ לאתר של המועצה האזורית עמק יזרעאל ולהתעדכן בכל מה שאפשר וכדאי לעשות בעמק היפה שלנו, כל זה ממש כאן תיירות בעמק. בלב קיבוץ עין דור נמצא מוזיאון ארכיאולוגיה קטן ומקסים, יש פה תערוכה קבועה מרשימה מאוד של מוצגים ארכאולוגיים, תצוגת חוץ שכוללת רצפת פסיפס ושחזור של בית בד עתיק. בנוסף מתקיימות במקום תערוכות אמנות מתחלפות, סדנאות והרצאות. (יש מצב שהמילה מרשימה תחזור על עצה כמה פעמים בפוסט, מה אומר, הם עשו עלי רושם.) מסע בלשי במוזיאון אותנו משכה במיוחד פעילות בשם "בעקבות קמע האש" מסע בלשי אינטראקטיבי לכל המשפחה שמתקיים ברחבי המוזיאון. את הפעילות עושים באופן עצמאי עם אפליקציה דבר המאפשר לכל משפחה להתקדם בין המשימות בקצב שמתאים לה. שי לקחה על עצמה להוביל את המסע וסרקה את הקוד הראשון, הודעה מוקלטת שלחה אותה לחפש חבילה באולם הארכיאולוגיה של המוזיאון. בחבילה היא מצאה תרמיל גב מתוק וציוד שישמש אותה במשימות הבילוש, פנקס, עיפרון וזכוכית מגדלת. כבר עם פתיחת החבילה והוצאת הדברים נרשמה התרגשות גדולה והיה לי ברור שהמפתחים חשבו איך ליצור חוויה שתחבר את הילדים וגם את ההורים למקום. בדופן החבילה כבר חיכה הקוד הבא. שי שמה את התרמיל על הגב ויצאנו לדרך. המשימות היו מאתגרות וחכמות גרמו לנו לחשוב, לעבוד יחד, להתבונן בקפידה ולנסות להבין את הכוונה. הן היו מגוונות מאוד, קריאת מפה שהיא צילום אוויר של מתחם המוזיאון כדי להגיע מנקודה לנקודה, פיענוח כתב חידה, חיפוש רמזים בתמונות ובין המוצגים, הרכבת פאזל ועוד. הפעילות מדלגת בין חדרי התצוגה, החצר, חצר הפסיפס והגלריה שצמודה למשרדי המוזיאון. שמחתי לגלות שהמתחם נגיש וההתניידות עם העגלה הייתה נוחה. כפי שכבר הבנתן אנחנו נהנינו מאוד. ואת הסוף אני לא מגלה. קצת פרטים טכניים הפעילות עורכת בין שעה וחצי לשעתיים תלוי בקצב האישי שלכן וגיל הילדים. צריך לתאם את ההשתתפות בפעילות מראש, אני התקשרתי לפני שיצאנו מהבית, כדי שהצוות יוכל להכין את הציוד לקראתכן. כל הפרטים באתר מוזיאון עין דור אירועים וסדנאות קמע האש. התצוגה מרשימה ותמשוך חובבות ארכיאולוגיה לצד חובבות אמנות ואסתטיקה. ממש בימים אלה עובדים במוזיאון על חידוש התצוגה והעבודות עדיין נמשכות, אחת מהתוספות הם ציורי הקיר של האמן דניאל פילוסוף. הוא יצר ציורים עשירים וצבעוניים בחצר המוזיאון וגם רישומים מונוכרומטיים באחד החדרים שיוקדש למסיק הזיתים באזור. . ואיך אפשר בלי פינוקים? את הערב סיימנו בפינה קסומה ברטה - עגלת קפה. העגלה ממוקמת ממש צמוד למוזיאון, מתחת לעץ אלה ענקי, ולכבוד לילות לבנים הייתה פתוחה גם בערב. (תקפצו לדף ותתעדכנו בשעות.) בעלת המקום והבת שלה קיבלו אותנו בחיוך ובתפריט מגוון. ופגשנו שוב בציורים של דניאל פילוסוף שמעטרים את העגלה. סביבנו ישבו עוד משפחות, השיחה קלחה והאווירה הייתה מושלמת. תרבות - יש. קפה שייקים ונשנושים - יש. זהו חוזרות הבית. עד הפעם הבאה. #קצרים_לאוגוסט

היוש, קצרים לאוגוסט חוזר ובגדול. שוב אני מאתגרת את עצמי בכתיבת פוסט בכל שבוע במהלך החודש הכי חם ועמוס בשנה, שיהיה לי בהצלחה. השבוע אני רוצה להמליץ על ערכות DIY לצביעת טאי דאי מבית פאנקי פיש funkyfish הן מתאימות לעבודה עם ילדים, לכל המשפחה וגם סתם לחובבות DIY וצבע. בקצרה, קיבלתי עליהם המלצה מחברה, הערכה הגיעה ממש מהר עם שליח, שירות הלקוחות היה אדיב ויעיל והצבעים עמידים אפילו אחרי כמה כביסות + שימוש במייבש. זהו הייתי חייבת לשתף. כמובן שאפשר להזמין צ הפעילות סגרה לשי ולי אחר צהרים קיצי ומהנה והשאירה אותנו עם אצבעות צבעוניות, כדי שיהיו הוכחות שעבדנו (אל חשש הצבע ירד במקלחת עם קצת מים חמימים וסבון). Tie Dye כמה מילים על טאי דאי, זו טכניקה לצביעת בדים שהתפתחה במזרח הרחוק. שם כידוע יש מסורות צביעת בדים מרתקות כמו השיבורי שהתפתח ביפן והבאטיק שמקורו אינדונזיה. גם לסין והודו לא חסר. הקיפול של הבד לפני הצבעה מאפשר לצבע להגיע רק לחלק מהבד ולכן התוצאה מפתיעה וססגונית. בשנות השישים בארצות הברית היא הפכה חביבה על על תנועת ילדי הפרחים וקיבלה פרסום ותהילה. הטכניקה אפשרה ליצור לבוש צבעוני עם אמירה אישית בקלות וכמעט ללא עלות וזה גם מקור המשיכה שלה עד היום. קדימה לעבודה שיטוט באתר של פאנקי פיש גילה לי שיש המון ערכות לבחירה. אני הזמנתי ערכת מסיבה שהכילה המון צבעים, 9 בסך הכל, לבחירה מתוך מגוון רחב, שישה בקבוקים לחיצים, 5 חולצות טי לבנות במידות לבחירתי ו-5 בנדנות לבנות. בנוסף הגיעו גם גומיות כפפות חד פעמיות ומפת ניילון ודף עם הוראות לצורות הקיפול השונות והסברים ברורים איך להגיע לתוצאות הרצויות. שי פתחה את הערכה ומיד התחילה לעבוד, קראה את ההוראות, צפתה בסרטונים והתאמנה על סוגי הקיפול השונים. אני עזרתי רק עם שלב מזיגת המים הרותחים. תמונה קבוצתית של הצבעים אחרי שערבבנו וניערנו לפי ההוראות. הדוגמה הראשונה שהחלטנו לנסות היא הספירלה. מאוד התרגשנו וחיכינו כבר שהבד יתייבש ונוכל לפתוח אותה ולראות אם הצלחנו. ברור שהצלחנו. ילדה מתוקה אחת שמאוד אוהבת טאי דאי וגם לעשות פרצופים מסתבר ;) חלק מהכיף הוא לשחק ולהתנסות לקפל, לכווץ ולצבוע ולהישאר מופתעות. בחלק מהניסיונות השתמשנו ביותר צבע ובחלק בפחות, הכל יצא מקסים ולביש ומשמח. מקבץ מתוך הדוגמאות שיצרנו. ויש לי גם טיפים. טייפ 1: טאי דאי יעבוד נפלא על בגדים ישנים ומכתמים שיש לכן בארון ואתן לא בטוחות איך אפשר להציל. לדוגמא שי לקחה בגד גוף של אור שהוכתם ונתנה לו חיים חדשים. התוצאה לפניכן. טיפ 2: הטכניקה תעבוד נפלא גם על ווילונות, כיסויי כריות ומיטה. זו ההזדמנות שלכן להכניס חיים וצבע לעיצוב חדר הילדים. על צביעת ווילונות תוכלו לקרוא פה. הפוסט 100% מפורגן (למרות שאני לא פוסלת פוסטים ממומנים ;) אני כאן לשמוע הצעות מעניינות) ותקפצו לאינסטה של פאנקי פיש שמח שם. פיס אנד לאב וד"ש משי. #קצרים_לאוגוסט

עונת החתונות נפתחה והולך להיות שמח. הנה משהו שאולי לא ידעתן עלי, לפני המון שנים היה לי עסק לעיצוב אירועים. זה היה כיף ומרגש ומאתגר, בכל פעם מחדש. הייתי חורשת את הארץ עם רכב ועגלה מלאים בפרחים, מחצלות, כדים ובעצם מה לא. סוחבת פורקת ומעמיסה ומפזרת קסם בכל מקום שהגעתי אליו. בניתי חופות על קצוות נוף, למרגלות הרים ועל שפת אגמים, הייתי מגיעה בשעות הבוקר להקמת האירוע ומאוחר בלילה כשכולם היו מתחילים להתפזר הביתה, בד"כ עם חיוך גדול מרוח על הפנים, אני הייתי מתחילה לקפל ולהעמיס חזרה הכל על האוטו ונוסעת לי הביתה מפוצצת באדרנלין עם חיוך מרוח על הפנים. מתישהו זה הפך להיות קשה מידי ומעייף מידי. נו טוב, לא הכל חייב להמשך לנצח. אבל משהו בכל זאת נשאר איתי, שורה של חופות בד מסורתיות, כאלה שמחזיקים ביד עם מוטות עץ, הכי קלאסי, תפורות בעבודת יד משלל של בדים שאספתי בשווקים בארץ ובעולם. האוצר הזה של חופות עדינות שריגשו ושימחו אותי מאוד וכמובן גם הרבה זוגות במשך הזמן, נארז גם הוא וקצת נשכח בתחתית של מגרה במחסן שלי. ואז לפני שנה בדיוק, עופרי סיפרה לי שהיא מתחתנת, ועוד חתונה קטנה בחצר הבית של ההורים בדיוק כמו שאני אוהבת. "את חייבת לבוא אלי לראות את החופות שלי, אולי תרצו להתחתן מתחת לאחת מהן" אני מתלהבת, כבר מדמיינת את זה קורה, "מה זאת אומרת חופות, יש לך כמה?" "כן יש לי כמה, שתפרתי פעם בגלגול הקודם" עופרי הגיעה והתאהבה בחופה שמשלבת בדי תחרה מכותנה, מה שנקרא גם תחרה שוויצרית, מקושטת בסרטים מקרושה בלבן וקרם. "את זאת אני רוצה" יכולתי לראות סומק מתגנב לה ללחיים. בפינה אחרת של המחסן עמדו ארבעה מוטות במבוק חסונים וארוכים, לכל אחד חיברתי שאקל כדי שיהיה קל לקשור את קצוות החופה, גם אותם לא היה לי לב להעביר הלאה אפילו שכבר שנים לא נעשה בהם שימוש. ארזנו את החופה בתיק הבד שתפרתי לה (חייבת לזכור לצלם גם אותו בהזדמנות) העמסנו את המוטות על האוטו וזהו, הכל מוכן. ועכשיו אני רוצה לתת את הבמה לחתונה הכי יפה שראיתי הרבה זמן, סליחה על הקלישאה אבל נפלה לי הלסת כשקיבלתי את התמונות. תרומתי הצנועה לאירוע, חופה של פעם מתחרה עדינה וארבעה מוטות במבוק. ומתחת לחופה עופרי ופלא מתוקים ומתרגשים. והחופה, היא מתאימה בול לקונספט הצנוע של חתונה בחצר של ההורים. אם ההורים שלכם גרים בקצה של מושב מהמם כמובן. כמה מחשבה על כל פרט ופרט שיק בכמויות. שולחנות עץ ורגלי ברזל וכיסאות טונט קלאסיים. פינות ישיבה מתחת לעצים, סידורי פרחים קטנים בצנצנות, גרלנדות ודגלונים, חלום של אירוע. והנוף שמתגנב מכל פינה. אווירה כזאת נינוחה שמזמינה לשבת, לאכול, לדבר ולהנות ואז לרקוד מלא, כמובן. קצת קרדיטים כי זה הכי כיף לפרגן: צילומים - תומר רבינוביץ' תקפצו לאינסטגרם שלו הבחור מוכשר ממש tomer_photographer עיצוב - הילה סלע המוכשרת והמקסימה. את הילה לא תמצאו ברשת אבל אשמח להעביר טלפון (אם תבקשו יפה ;) קייטרינג - אתי ונעמה- האנשים הטעמים החוויה. ריהוט ואביזרים - קיסר השכרת ציוד לאירועים. הפקה על חלל - הזוג המאושר בעצמו, עופרי ופלא כפרה עליהם. ועכשיו באמת מתחשק לי לאוורר את החופות ולהוציא ואותן לחגוג. אני רוצה להציע אותן להשכרה כדי שעוד זוגות יוכלו להנות מהן, אז אם מעניין אתכן לשמוע פרטים, דברו אלי ואשמח לספר לכן הכל. בינתיים עובדת על דף באתר עם צילומים פרטים ומחירים. תודה ונתראה בשמחות.

לפני כמה חודשים טיילנו שי ואני במושב בערב, היא הלכה כמה צעדים לפני והרימה מסננת מעוכה כזאת שרכב כנראה עבר עליה ושאלה אותי, אמא אפשר לשמור אותה? אני: ברור. ואני חושבת שיש לי רעיון מה לעשות איתה. איפשהו בזיכרון הוויזואלי שלי הבזיקה תמונה שראיתי, רקמה של ורד על רשת עדינה אולי של נפה עתיקה או משהו בסגנון. בכל אופן חזרנו הביתה הנחתי את המסננת על מדף במזווה והתחלתי לחשוב. הזמן עבר, חיפשתי כל מיני השראות, שמרתי תמונות מדפי הפייסבוק של רוקמות מוכשרות אחריהן אני עוקבת אבל לא ידעתי בדיוק מה לעשות. זיהיתי מספר בעיות, 1. הרשת של המסננת לא ישרה (אורתוגונלית כמו שאנחנו קוראים לה באדריכלית) ויהיה קשה לרקום עליה בצורה מדויקת. 2. אני לא באמת יודעת לרקום. אני אמנם עובדת בטכניקה של בורו עליה כתבתי כאן (לפרק ולהרכיב מחדש) אבל מדובר על שימוש בתפר רץ פשוט. אין לי שליטה בתכים של רקמה. 3. אני איומה בעבודה שיטתית, כלומר האופציה של עבודה עם דוגמאות רקמה שצריך לספור בהן את מספר הצלבים בכל שורה עושה לי כאב ראש עוד לפני שהתחלתי. למען הסר ספק אני לא סתם מעריכה את עצמי בחסר, יש לי ניסיון עם רקמת צלבים מהילדות ואני איומה בזה. 4. שקלתי גם את האופציה של עבודה חופשית, אבל לא ידעתי איך להתמודד עם העובדה שהרשת שקופה ולמעשה יראו את התפרים (המבולגנים) שנמצאים בחלק האחורי של העבודה. אז המסננת נשארה על המדף במזווה וחיכתה בסבלנות. מסתבר שהיא ידעה למה היא מחכה, שתינו חיכינו למוצר הגאוני "נגיעות רקמה" מבית היוצר של עינת ספקטור מ-100% רקמה. לעינת יש חנות אינטרנטית לחובבות וחובבי רקמה. אפשר למצוא שם הכל, חוטי רקמה, חישוקים, ציוד לסימון ומדידה, הדפסים לקרמה על מגוון בדים. בקיצור זה גן עדן לכל רוקמת. עד לא מזמן עינת ערכה סדנאות רקמה אצלה בסטודיו, אבל עם השינויים שהכניסה הקורונה לחיינו היא החליטה להעביר את כל העסק שלה לאון ליין, כולל את לימוד הרקמה. עם השנים היא פיתחה מוצרים נהדרים ללימוד ובראשם "הערכה ללימוד רקמה". לינקים מסודרים בסוף הפוסט אז נחזור רגע ל"נגיעות רקמה", זו בעצם ערכה של פצ'ים דביקים במבחר דוגמאות, רוקמים ישירות על גבי הטלאי וכאשר מסיימים מרטיבים את הבד במים, הטלאי מתמוסס והרקמה המדויקת נשארת במקום. האמת היא שמה שגרם לי להיכנס לאתר ולהזמין את ערכת ורדים באיקסים של נגיעות רקמה היה דווקא פוסט של אסנת ברק. אסנת ברק היא רוקמת מוכשרת. יש לה בלוג מקסים ושלל מוצרים יפיפיים של רקמה על נייר שהיא רוקמת בהזמנה. אני אוהבת במיוחד את הכרטיסים על קרטון חום, זה שילוב שלגמרי עושה לי את זה. בכל אופן היא כתבה את הפוסט התמכרתי למדבקות רקמה ואני התאהבתי. רק שתבינו את הקסם, הנה תמונות לטעימה: התמונות מתוך האתר של אסנת. רקמה וצילום: אסנת ברק רגע האמת נכנסתי לאתר של 100% רקמה והזמנתי. כאן אני חייבת להחמיא לעינת על החנות, חווית הקניה הייתה כייפית במיוחד, עינת כבר חשבה על הכל ולכל אחת מהאופציות של מדבקות הרקמה אפשר להזמין סט מוכן של חוטים בקומבינציית גוונים מושלמת. בנוסף ההזמנה הגיעה ממש מהר והייתה ארוזה מקסים. וככה הגעתי לרגע האמת, יושבת עם הערכה מול המסננת. כמו שכבר הבנתן הייתי צריכה להתמודד עם כל חוסר הביטחון שלי ועשיתי לעצמי שיחת תאום ציפיות. כן, יש מצב שתצטרכי לפרום כי יצא לך עקום. כן, האיקסים בטח לא יצאו מדויקים, ואת לא יודעת את כל הטריקים של הרוקמות המקצועיות. פשוט תעבדי עם זה, תהפכי את זה לקטע. אז הפכתי את זה לקטע, השארתי את קצוות החוטים פרומים, השארתי חלק מהאיקסים העקומים, והשתדלתי ליהנות. אז אחרי כמה שעות של עבודה באמת התחלתי ליהנות ואני אפילו מרוצה מהתוצאה. בשלב ראשון הנחתי את הטלאי על המסננת, בחרתי את המיקום קילפתי והדבקתי. בשלב השני הייתי צריכה להחליט על עובי החוט בו אשתמש. עשיתי כמה ניסיונות על חוטי המולינה והחלטתי שהכי יפה עובי של 3 חוטים, כלומר חצי מהעובי המקורי של החוט. ככה הרקמה נראית מאחור תוך כדי עבודה. בכוונה השארתי את החוטים ארוכים. אחרי שהבנתי שלא תצא לי רקמה נקייה ומסודרת החלטתי שהיא תהיה מבולגנת וגאה ;) וזו הקרמה מוכנה אחרי כמה שעות עבודה, רקמה פרימה וחוזר חלילה. עכשיו השרתי את המסננת במים כדי להמיס את הטלאי. כשהרמתי את הרשת מול החלון כדי לראות אם שטפתי את כל חלקי הטלאי נגלה לעיני הפריים המגניב הבא. אז הייתי חייבת לצלם. הקרמה מצאה לה מקום על הקיר באחת הפינות בסלון. ואני כל כך גאה. ולסיכום ההמלצות שלי: האתר 100% רקמה של עינת ספקטור. באתר יש כל, ממש כ-ל מה שצריך כדי לרקום. אני הזמנתי לעצמי גם את הערכה ללימוד רקמה והיא מזמינה מסודרת ומאוד ברורה לשימוש. כבר למדתי כמה תכים חדשים. כדאי לבקר גם במדריך ולקבל המון טיפים של רוקמות מנוסות ובבלוג הוותיק של עינת מזמנים - בלוג אישי יצירתי. חוץ מזה תקפצו גם לאתר לדף הפייסבוק והאינסטגרם של עינת. ערכות לימוד הרקמה של עינת, תודו שעושה חשק. התמונות מתוך האתר של 100% רקמה. אסנת ברק Osnat Barak באתר של אסנת יש מגוון של מוצרים רקומים על נייר, תמונות, כרטיסי ברכה, סימניות ועוד. ניתן להזמין מהמלאי הקיים או בהזמנה אישית. ובנוסף יש גם בלוג עם המון השראה. לאתר לדף הפייסבוק והאינסטגרם של אסנת. עדי ישראל Adi Israel עוד רוקמת מוכשרת שהיוותה המון השראה עבורי גם בכל מה שקשור ברקמה על רשת היא עדי ישראל. עדי היא רוקמת וקרפטרית מוכשרת ועורכת סדנאות רקמה על רשת אצלה בסטודיו באבן יהודה. עדי רוקמת בצמר על חלונות רשת ישנים ומסגרות מעץ ממוחזר והתוצאה מאוד מיוחדת. אפשר גם להזמין ערכה לרקמה על רשת ולעבוד בבית. לדף הפייסבוק והאינסטגרם של עדי. העבודות של עדי, רשת על מסגרת עץ ממוחזר. עיצוב וצילום: עדי ישראל. תמר נהיר ינאי Tamar Nahir Yanai ואני לא יכולה לכתוב על רוקמות בלי להזכיר את תמרי – תמר נהיר ינאי והערכות המקסימות שלה. יש ערכות רקמה, יש מוצרים מאוירים ויש סדנאות. לאתר לדף הפייסבוק והאינסטגרם של תמר. צילומים מתוך האתר של תמר נהיר ינאי. אגב, הפוסט לא ממומן, 100% מפורגן. זהו עד כאן. ספרו לי, אתן רוקמות?

אני ממש אוהבת לתלות דברים על קירות. תנו לי פטיש מסמרים וסולם ואני מאושרת. אני חושבת שזו דרך נהדרת לתת לבית לבטא את האישיות שלנו, איפה היינו מה אנחנו אוהבות. הקירות מדברים. הם דרך לספר סיפור, ואפילו יותר מזה, זו אפשרות להקיף את עצמנו במסרים (חיוביים כמובן), של מה שנרצה בחיים שלנו, שמיים כחולים, פרחים, נופים של ארצות רחוקות או זיכרונות מטיול משפחתי בו הצטלמנו או קנינו מזכרת. יש המון אפשרויות ליצור קיר גלריה בבית, אז בואו נלמד איך עושים את זה נכון. הכנתי לכן 10 טיפים ועוד אחד, שיעזרו, יפתחו את הראש ואני מאוד מקווה שיגרמו לכן להרים פטיש ולהלביש את הקירות. 1. בגובה העיניים הטיפ הראשון שלי הוא למקם את מרכז קיר הגלריה בגובה העיניים. כן, גם אם הקירות מאוד גבוהים, אנחנו חווים את החלל בגובה שלנו ורצועת הקירות סביב גובה העין היא האזור שבו אני ממליצה להשקיע את רוב המאמץ העיצובי שלנו. אפשר כמובן ליצור קיר שמכוסה בתמונות מהרצפה ועד התקרה (כמו בדוגמה הזו), אבל תמיד כדאי שיהיו אובייקטים שמיושרים עם גובה העיניים שלנו. זה גורם לחלל להרגיש יותר אינטימי. ואינטימיות יוצרת את תחושת הביתיות שכולנו בסופו של דבר רוצות. נקודה נוספת שהייתי רוצה שתזכרו, כשמעצבים חדר ילדים חשוב להתאים את עיצוב הקירות גם לגובה הילד. כל מה שכתבתי על גובה העין תופס, רק יותר נמוך ;) קיר תמונות מהרצפה עד התקרה. התמונה מכאן: https://www.audenza.com/blog/gallery-walls-inspiration/ 2. הכל מתחיל בתכנון איך בכלל אנחנו מתחילות לתכנן קיר גלריה? קודם כל צריך להחליט איזה קיר בית אנחנו רוצות להלביש, למדוד אותו, גם את רוחב וגם הגובה, ולהתאים את מיקום התמונות למיקום הרהיטים בחדר. למשל האם קיר התמונות שלנו יהיה מעל הספה בסלון, מעל שידה או על קיר פנוי מרהיטים במבואה או במסדרון בין החדרים. הפרטים האלה יעזרו לנו להחליט מהם גבולות הגזרה שלנו ומאיזה גובה להתחיל. נכנסתי לפינטרסט ומצאתי כל מיני הצעות לתכנון תחת מילות החיפוש: Gallery wall template with sizes ו- Gallery wall Inspiration layout מוזמנות לשוטט ולקבל רעיונות מעשיים וגם השראה. ככה גם תדעו מה הסגנון שלכן. מה שידבר אילכן הכי הרבה שווה תרגום אצלכן בבית. 3. סימטריה יש כמה אסכולות בתליית קיר גלריה, אבל העקרונות החשובים חוזרים על עצמם. אנחנו רוצות לקבל מראה של קיר מאוזן והדרך להשגת איזון היא כמובן סימטריה. הסימטריה לא חייבת להיות מושלמת, זה אפילו גורם לעניין, אבל חשוב שישמר משקל זהה לאורך הקיר. מה זאת אומרת משקל? תסתכלו על הקיר ותרגישו איזה חלק שלו יותר כבד? יותר כבד בצד ימין, צריך להוסיף אלמנט בצד שמאל. יותר כבד בצד שמאל? נכון, נוסיף אלמנט בצד ימין. או אולי צריך בעצם להפחית משקל באחד הצדדים? תסמכו על הבטן, היא יודעת. האלמנט הנוסף יכול להיות גם עציץ שעומד על הרצפה ומאזן את הקומפוזיציה. מבנה של קיר גלריה סימטרי לחלוטין דורש תכנון לפני שמתחלים לתלות את האלמנטים על הקיר. אפשר לפרוס את כל המסגרות על הרצפה ולשחק עם המיקומים ורק כשאנחנו מרוצות מהסידור להעביר לקיר. סימטריה, קיר תמונות משפחה. עיצוב וצילום קרן אורן. סימטריה לא מושלמת. הדפסים תלויים על קיר פינת האוכל. עיצוב וצילום: קרן אורן. קיר תמונות ואביזרים בבית של אספנית וינטג'. עיצוב וצילום: קרן אורן. 4. גריד או המראה המסודר גריד הוא למעשה רשת, מתווה שקובע מראש מרחקים שווים בין האלמנטים, למשל, שורות מסודרות של מסגרות זהות בגודלן, יצרו מראה מסודר ובוגר. יש המון כוח בחזרתיות של אלמנטים אחד ליד השני במרחקים שווים. תחשבו על קיר במוזיאון או בגלריה לאמנות, המראה הזה קלאסי והוא מכניס שקט לחלל. את המראה ה"רציני" של הגריד אפשר לשבור בעזרת התוכן של התמונה, כלומר תמונות צבעוניות או הומוריסטיות יראו קלילות גם בתוך מבנה ברור. פינת העבודה שלי. קיר גלריה שהתחיל מהרצון שלי לתקן טעות ולהסתיר את הקיר השחור. דפים מאוירים מתוך ספר בוטניקה ישן. צילום: מאיה חבקין. מתוך הספר פינה משלך סיפורים על נשים ומרחבי עבודה מאת עמנואלה בינר גולומבק. פינת העבודה שלי. צילום: מאיה חבקין. הסוד הקטן שלי, זה קיר גבס אז חיברתי את התמונות עם נעצים. הגריד מקרוב, פינת העבודה שלי. צילום: מאיה חבקין. 5. המראה המבולגן הוא כמובן האהוב עלי ביותר, כי אני כזאת פריסטייל, אוהבת לחשב מסלול תוך כדי תנועה. הניסיון שלי מאפשר לי להשתמש באינטואיציה ולשחק, ובכל זאת גם במצב הזה מדובר בבלגן מאורגן והעקרונות של גובה העין והמשקלים על הקיר עובד גם פה. הטיפ שלי הוא לא לפחד. לנסות ולשחק. ואם לא מסתדר תמיד אפשר לשלוף את המסמר ולהזיז אלמנט סורר, או אפילו להתחיל מהתחלה. קיר גלריה "מבולגן" אצלי בבית . צילום: נעמי ים סוף. קיר גלריה "מבולגן" אצלי בבית. חלק מהכיף הוא שעבודה על קיר כזה אף פעם לא נגמרת ואין סוף ליצירתיות. צילום: נעמי ים סוף. המראה המבולגן. כמובן שצריך לשמור על משקלים כדי לקבל מראה הרמוני. עיצוב וצילום: קרן אורן. 6. על מדפים סידור תמונות על מדפים גם הוא מראה שאני מאוד אוהבת. מתחילים מתלייה של כמה מדפים על הקיר ואז מסדרים עליהם את התמונות. ההתחלה מהמדפים יוצרת את הבסיס. ועכשיו אפשר לשחק. אפשר להציב את התמונות זו לצד זו במרחקים שווים ואפשר לקבץ אותן כך שיעלו קצת אחת על השנייה. אפשר ואפילו רצוי לשלב מסגרות בגדלים שונים ובגוונים וחומרים שונים. כל אלה יוצרים עניין. קיר תמונות על מדפים צרים בפינת אוכל. צילום: ינאי מנחם. קיר תמונות על מדפים צרים בפינת אוכל. צילום: ינאי מנחם. 7. דו מימד ותלת מימד שילוב של דו מימד ותלת מימד יוצר מראה קירות מאוד מעניין. לשלב יחד תמונות, חפצים מונחים על מדפים, אביזרים, גופי תאורה ועציצים בקומפוזיציה אחת הופך את הקירות לחיים ותלת מימדיים. שילוב של מנורת וינטג' על זרוע עם מדף, תמונות ופסלונים יוצר קיר חי ויצירתי. עיצוב וצילום: קרן אורן. מדף ברזל שנצבע בכחול משלב מקום לעציץ ותמונה ויוצר קומפוזיציה מעניינת. עיצוב וצילום: קרן אורן. 8. לא רק תמונות כדאי מאוד לנסות ולתלות על הקיר גם מקבצים של חפצים, כי הקיר הוא חגיגה ולא חייבים לתלות דווקא תמונות. גם כאן יש המון כוח למקבצים, אלמנטים שתלויים קרוב אחד לשני ולחזרתיות. אפשר לתלות הכל, צלחות מצוירות, סלים, בדים מודפסים, השמיים הם הגבול. עם או בלי מסגרת, אם יש לכן חפץ אהוב שמעורר בכן נוסטלגיה ושהייתן רוצות להציג, תנסו לתלות אותו על הקיר, מבטיחה לכן שתקבלו תגובות ששוברות את הקרח ויוצרות שיחה. מקבץ של פרוסות עץ טבעי על הקיר בפינת האוכל. צילום: הגר דופלט. בד מודפס תלוי על הקיר ויוצר עניין. עבודת אקו-פרינט של האמנית לאורה מרים. צילום: ינאי מנחם. קיר מזכרות בפינת האוכל. עיצוב וצילום: קרן אורן. 9. רקע או קיר צבוע רקע של קיר צבוע בגוון אחר יכול להקפיץ מאוד את קיר הגלריה שלנו. בחירה של צבע כהה בכמה טונים מהקירות שסובבים אותו יהפוך למצע מבליט לתמונות ולחפצים. דרך נוספת ליצור רקע היא להדביק טפט או לחפות את הקיר בלוחות עץ. כל אלה יהפכו למסגרת נוספת לתמונות או לחפצים שנבחר לתלות על הקיר. מקבץ של צלחות קש קלועות על רקע קיר אפור, תוך כדי עבודה. צילום: קרן אורן. קיר כחול בחדר השינה עליו נתלתה שרשרת של ענפים ירוקים, כן גם זאת אופציה. צילום: ינאי מנחם. 10. השילוש הקדוש שלשות הן הדרך הבטוחה לעיצוב הקיר. פשוט אי אפשר לטעות עם שלשות, יש בהן סימטריה, הן שומרות על משקל ותמיד נראות טוב. אספתי לכן כמה דוגמאות מבתים אהובים שעיצבתי. שלישייה של מנדלות מחומרים טבעיים מעל המיטה. צילום: הגר דופלט. שלישייה של מנדלות מענפים מעל הספה בסלון. עיצוב וצילום: קרן אורן. שלישייה של הדפסים ממוסגרים בשחור לבן על קיר בפינת האוכל. עיצוב וצילום: קרן אורן. ויש גם את השלישייה הזאת, חלק מפרויקט DIY מקסים שעשיתי יחד עם משפחה יקרה. ההדרכה כאן אסקפיזם עכשיו. 11. רגע, מי אמר בכלל שחייבים פטיש ומסמרים? לא כל קיר גלריה חייבים לקבע בעזרת מסמרים או ברגים, אפשר גם להדביק. אפשר ליצור מראה מקסים של פוסטרים וגלויות שמודבקים בעזרת וואשי טייפ, שקוף או צבעוני ישירות על הקיר. אפשר גם להוסיף מדבקות קיר כאלמנט קישוטי נוסף. תמונות מודבקות לקיר עם וואשי טייפ צבעוני. עיצוב דורית שדה. צילום: קרן אורן. ענף יבש שהודבק לקיר ויצר עניין וגם הומור. צילום: ינאי מנחם. * אלה היו הטיפים שלי להלבשת הקירות שלכן, אשמח מאוד לשמוע מה אהבתן ומה אתן מתכננות לאמץ.

הגענו לקצרים לאוגוסט #4 החום והתו הירוק לא ינצחו אותי (על מי אני עובדת? שברו את רוחי לגמרי, אבל פה אני אופטימית.) ואני נחושה להמשיך ליהנות מדברים קטנים וטובים ליד הבית. לשמחתי אני גרה במועצה אזורית גלבוע, מוקפת בטבע, חורשות, מעיינות, דרכי נוף ושפע של אטרקציות חינמיות ופתוחות לכל באוויר הפתוח. גם אם 45 מעלות בצל. ולמי ששואלת לא באמת מתרגלים לחום הזה ;) אז השבוע יש לי שתי המלצות שמשתלבות נהדר זו בזו, כי הן במרחק נסיעה של מספר דקות אחת מהשנייה ויכולות לארגן לכן אחלה יום. 1. חורשת גדעון בנחל חרוד טוב, בואו נתחיל מהתמונה הזאת, שלא דורשת הרבה הסברים: איפה? בוויז חורשת גדעון. קצת לפני הכניסה למושב גדעונה. מה? חורשת גדעון היא האח הקטן של מעיין חרוד הגן הלאומי המוכר. זהו פארק לאורך נחל חרוד שעובר בשנים האחרונות שיקום משמח ומצטרפות אליו עוד ועוד פינות חמד עם גישה למים. בחורשת גדעון יש בריכת שכשוך, לא עמוקה אבל מהנה מאוד, מסלול הליכה לאורך הנחל, טחנת קמח עתיקה וגן חושים מקסים. שלא מתאים לביקור בשעות החמות. המקום לא מאוד מוכר ולכן לא עמוס, אבל בתמורה לכך שאני מגלה לכן את הסוד אני מבקשת שתביאו אתכן שקית אשפה ולא תשאירו לכלוך בשטח, כדי שנוכל להמשיך וליהנות ממנו גם בהמשך. מעריכה את זה מאוד, תודה! עוד מידע אפשר לקבל באתר של קק"ל חורשת גדעון בנחל חרוד. להסתכל על התמונות ולהירגע. הכל כבר בסדר. את התמונות הפוטוגניות האלה צילמתי השבוע כשהגענו בבוקר לתפוס פינה ולפרוש מחצלת לפני כולם מתחת לעץ האקליפטוס. ארזתי את הילדים באוטו ויצאתי לדרך ;) ברק עדיין נוסע בכלוב האילוף כי לפעמים יש לו פספוסים בנסיעות. הוא עדיין תינוק, הוא ילמד. 2. עגלת קפה הכפר - בכפר יחזקאל וגם כאן נתחיל מתמונה של שתי המתוקות רעות ועדינה, לפני שנעבור לשלב הנימוקים, איפה? בוויז כפר יחזקאל ויש שילוט מהכניסה למושב. כדאי להתעדכן על שעות הפתיחה בדף האינסטגרם cafehakfar ובדף הפייסבוק Cafe Hakfar קפה הכפר. ויש גם טלפון 050-699-8420 מה? עגלת קפה סופר כייפית במרכז מושב כפר יחזקאל ממש מתחת לסילו שאי אפשר לפספס. (כי הוא פשוט כזה גבוה). בתפריט יש חיוכים, שאהובים עלי מאוד, קפה, כריכים, מוזלי מהמם ומתוקים. ויש גם ללא גלוטן, אז בכלל כיף. יש שולחנות שצמודים לעגלה ויש פינות ישיבה בין העצים. בנוסף יש כל מיני שיתופי פעולה ואירועים מיוחדים, אז כדאי להתעדכן. שי ואני בחרנו במוזלי בשבילה וקפה בשבילי וישבנו בפינה שקטה. הבאנו אתנו טושים ודפי צבעיה והעברנו שעה נעימה. תודה אוגוסט, באמת שנהניתי ממך השנה. בשבוע הבא ה-31.8 הידוע כבלוג דיי, אני מכינה פוסט עם המלצות על הבלוגים שהכי ריגשו אותי השנה וזה מה שכתבתי בשנה שעברה בלוג דיי 2020. #קצרים_לאוגוסט

קצרים לאוגוסט #3 זה סיפור על רופא שיניים שלא איכפת לו משיניים. בגלל שאיכפת לו מילדים. ד"ר אדר בן עמי הוא רופא השיניים של שי, המרפאה שלו קצת רחוקה מאתנו, כמו שקורה כשגרים במושב בקצה העולם, אבל לא איכפת לי לנסוע עד אליו. הסיבה שלא איכפת לי היא שאני יודעת שברגע שנגיע אליו נקבל את מלוא תשומת הלב, אני יודעת שהוא רואה קודם את הילדה ורק אז את השניים שמחוברות אליה, ושאנחנו מה שנקרא בידיים טובות. הוא אלוף בלהרגיע ילדים וגם בלהרגיע הורים (מבחינתי זה לא פחות חשוב). בפעם הראשונה הגעתי אליו עם דמעות, לא הבנתי מה אני עושה לא בסדר אני כל כך משקיעה בשמירה על השניים של שי ובכל זאת יש לה חורים. הוא הסתכל לי בעניים ושם לי יד בעדינות על הברך והסביר לי שמדובר במקרה של אמייל רך, הציפוי של השניים כל כך עדין ומתפורר שהחורים נוצרים מאוד בקלות. הוא אמר גם שהוא רואה שהשיניים מטופלות ועודד אותי ששיני הבשר שהתחילו לצאת הרבה יותר חזקות ועם קצת סבלנות ומעקב נעבור את השלב הלא נעים הזה. אני: "אבל יש לה שלושה חורים!" ד"ר אדר: "החורים ידועים לרשויות! ואנחנו נבחר את הזמן והמקום המתאים לטפל בהם." לא הייתה ברירה, נרגעתי. חוץ מזה אי אפשר שלא להתאהב בו, הוא תמיד לובש טי-שרטים עם הדפסים מצחיקים, תמיד מסתכל בעיניים, תמיד מסביר מתווך ומתרגם הכל כך שהילדים יבינו מה הוא מסביר. הוא מאוד מקצועי נותן מענה לכל המקרים מהפשוטים ועד המסובכים ביותר. ובחדר הטיפולים יש כיסא ורוד. זהו, מה עוד צריך? לפני כמה חודשים היינו אצלו בביקורת, שי הביאה איתה את טושי, בובת אריה שהיא אוהבת במיוחד. ד"ר אדר שם לב שיש לאריה קולר רקום ושי הסבירה לו שהיא עיצבה את הקולר ואמא עזרה לה לתפור, והיא גם הוסיפה לו חיוך כי זה שהוא הגיע איתו מהחנות היה קצת קטן לטעמה, ובכלל אנחנו מכינות כל מיני בובות לבד. "אולי תכיני גם לי בובה?" הוא שאל בהתלהבות, ושי כמובן הבטיחה בובה. השבוע הגענו למרפאה למעקב מצוידות בחבילה קטנה וצבעונית, את מה שקרה אחר כך תוכלו לראות בתמונות. ילדה אחת על גג העולם ורופא שיניים עם דמעות של התרגשות. עכשיו זה שילוב שלא רואים כל יום. טוב, קודם כל אתם צריכים לראות את המרפאה הזאת. כבר מתחשק לחייך. ד"ר אדר פותח בהתרגשות את החבילה ומגלה שהכנו לו בובת רופא שניים. והיא אפילו קצת דומה לו. רואים מיד כמה שהוא התרגש. זה דרש חיבוק. זו הבובה, דומה נכון? טוב, התרגשנו, עכשיו נבדוק מה מצב השיניים. שי מוכנה לצילום והיא אפילו מחזיקה את הבובה. בכל אופן, כשיצאנו מהמרפאה קיבלתי הודעה מ ד"ר אדר, "אני עדיין בהלם. תודה. חבל שלא הצטלמנו למזכרת" "זה מה שאתה חושב, אני צילמתי הכל, כבר שולחת לך את כל התמונות". טוב, אני התרגשתי חזרה כשנכנסתי לפייסבוק וראיתי שהדוקטור האלוף הפך את התמונות לקומיקס, זה פשוט כל כך מתוק. ממש ישמח אותי שתמשיכו לעקוב ד"ר אדר בן-עמי מומחה ברפואת שיניים לילדים בעמק יזרעאל יש בדף המון מידע מועיל על רפואת שיניים לילדים שכל הורה צריך לדעת. למען הסר ספק, הפוסט לא ממומן, הוא מפורגן. גם בשבוע הבא #קצרים_לאוגוסט

קצרצרים לאוגוסט #2 והפעם פנקייק. אני לא אוכלת גלוטן ואני די קולנית לגבי זה, אני מחפשת מקומות לאכול בהם, מתכונים לבשל ולאפות מהם ומאוד בררנית בתחליפים ובקמחים בהם אני משתמשת. מי שעוקבת אחרי בפייסבוק יודעת שאני מחפשת סופגנייה אמתית (מדומה) בכל חנוכה ומוכנה לנסוע שעה בכל כיוון בשביל פיצה עם בצק מושלם. (אגב, זה לא מידע שאני מתכוונת לשמור לעצמי - פיצה נונע ברמת ישי. קסם.) נכון לא בכל שבוע, אבל באירועים מיוחדים זה ממש כיף להתפנק. וגם להיות פחות בררנית, כי החיים הם עניין של איזון. בכל אופן, המון זמן חיפשנו, הדר בעלי שיחיה ואני מתכון מוצלח לפנקייק שיקשט לנו את שבת בבוקר. עברנו על המון בלוגים, אתרים וספרי מתכונים אבל אפילו שרבים מהם נשבעו שזה הולך להיות הפנקייק המושלם, לא מצאנו את זה שאהבנו באמת. וכאן חשוב לי להגיד, המתכון הזה הוא המתכון המשפחתי שלנו. לנו הוא מתאים וטעים ומפנק. נשמח כמובן אם תנסו אותו ועוד יותר נשמח אם תאהבו אותו, אבל אם לא, זה לא נורא. אני ממליצה להמשיך לחפש את המתכון שיענה לטעם האישי שלכן וכמובן לדרישות התזונתיות של כל אחת ואחת מכן. המסע אל הפנקייק המושלם הוא מסע ששווה לצאת אליו. נשמע מצחיק אבל אני באמת מאמינה בזה. צלחת מושלמת של שבת בבוקר. אז, מה צריך? הכמות ל-6 פנקייקים בגודל בינוני. אפשר להכפיל כמויות. בלנדר. בלנדר חזק יעשה פה הבדל משמעותי מחבת נון סטיק חמאה לשימון 1 ביצה כף שמן קנולה כף מייפל אמיתי 3/4 כוס קמח שקדים 3/4 כוס קמח טפיוקה כפית אבקת אפייה קורט מלח גביע של שמנת חמוצה 15% שומן (200 מיל') חצי כפית של מחית וניל טבעית ולא פחות חשוב, איך עושים? אני מכניסה כאן את כל הטיפים הקטנים שלנו, בגלל שמדובר בבלילה ללא גלוטן היא מתנהגת קצת אחרת מבלילת פנקייק רגילה ושיחקנו איתה הרבה עד שקיבלנו תוצאה שאנחנו אוהבים. 1. מכניסים את כל המרכבים לבלנדר, הדר מכניס אותם אחד אחד בסדר הזה אבל אנחנו לא יודעים אם זה באמת חשוב או שזה פשוט עוזר לו לא לשכוח שום דבר. 2. כדי לקבל בלילה אוורירית מפעילים את הבלנדר על מהירות גבוהה לכמה דקות, 3-5 ככה. מעבירים לקערה ונותנים לבלילה לנוח. שוב, יכול להיות שהמנוחה נובעת מהרצון של הדר לשטוף כלים לפני שהוא מתחיל לטגן. לכל טבח יש את הטקסים שלו. יש גם מצב שזה מאפשר לאבקת האפייה לעבוד או משהו - בכל אופן זה עובד טוב. 3. מחממים את המחבת לחום בינוני, חשוב לא חמם יותר מידי, משמנים במעט חמאה ויוצקים כף גדולה או מצקת קטנה של בלילה במרכז המחבת. שימו לבן שהבלילה הזו לא תעבוד טוב כפנקייק עבה, המרכז לא ייעשה ויתקבל מרקם בצקי מאכזב, חשוב לעשות תנועת סיבוב ולשטח אותה על המחבת. 4. כשמופיעות בועות בבלילה זה הסימן שהגיע הזמן להפוך. מטגנים גם מהצד השני עד הזהבה ומוצאים ממחבת. בין פנקייק לפנקייק משמנים בעוד מעט חמאה. טיפ: אם הבלילה מרגישה לכן קצת יבשה אפשר להוסיף מעט חלב, ואם היא מעט נוזלית אפשר להוסיף כף מכל קמח לאיזון. טיפ נוסף: הבלילה עובדת נהדר גם בתור וופל בלגי בטוסטר לחיץ עם תבנית מתאימה, ככה לא צריך לטגן. בגרסת הטוסטר אנחנו ממיסים מעט חמאה בקערה ומשמנים את התבנית עם מברשת. בשביל הצילומים ביקשתי יפה מהדר שיכין לי פנקייקים קטנים, פשוט כי הם מצטלמים יפה. והתחשק לי ליצור מגדל גבוה כזה שעושה רושם. ערמה של פנקייקים קטנים, מכל זווית אפשרית. בלילת הפנקייק בגרסת הוופל הבלגי. זהו להפעם, נראה בקצרים של שבוע הבא. #קצרים_לאוגוסט

נשמע לכן מוכר? ברור שכן. אבל רגע לפני הבטחה לעצמי, אני רוצה להעלות פה במהלך חודש אוגוסט כמה פוסטים קצרים (קצרצרים) עם מחשבות תובנות ופינוקים כאלה שמתאימים למצב הרוח ולחום הגדול. יאללה, מתחילה עם הראשון. איפה היינו? אה כן, משעמם לי! כולנו מכירות את הסיטואציות שבהן הילדים שלנו חושבים שתפקידנו הוא לפתור להם את בעיית השעמום. בשנה שעברה בסגר הקורונה הראשון הושבתי את שי וחשבנו יחד על דרכים להתמודד עם השעמום, יותר נכון העברתי אליה את הכדור ושאלתי מה יכול לעזור לה. היא לקחה לעצמה כמה זמן לחשוב וחזרה עם רעיון. היא תיצור לעצמה רשימה של דברים שאפשר לעשות, תכתוב אותם על פתקים, תקפל קטן קטן ותכניס לצנצנת, בכל פעם שישעמם היא תכניס את היד לצנצנת ותקבל רעיון. עד כאן נשמע ממש טוב, אני אפילו חשבתי שזה גאוני בעיקר בגלל שהיא חשבה על זה לגמרי בעצמה. ואז היא הודיעה לי שלא הבנתי ושזה לא סוף הרעיון, כל אחת מהפעילויות שיכנסו לצנצנת יכתבו על מספר פתקים שונים ובכל פעם שהיא תרצה לבחור פעילות היא בעצם תערוך הצבעה. היא תוציא נגיד חמישה פתקים והפעילות שתקבל הכי הרבה הצבעות תבחר להיות זו שתפיג את השעמום. ככה גם תהליך הבחירה מקבל כבוד ועניין. בקיצור כיף. צנצנת זכוכית מלאה ברעיונות לפעילויות שילדה בת שש בחרה לעצמה. ככה פשוט. מה מסתתר בפתקים? צריך לפתוח אותם כדי לגלות. פתקים מקומטים על מחצלת צבעונית. לחפש מטמון, לראות סרט (עם פופקורן כמובן), לנגן. דברים קטנים שעושים שמח. צנצנת זכוכית שקופה ובה במון פתקים מקופלים קטן קטן. ויש עוד דבר שאני אוהבת בבלוג כיומן, נחמד לראות כמה הכתב של שי השתנה והתפתח מאז שצילמתי את התמונות האלה. ובשבוע הבא בקצרים, פנקייק. יש למה לחכות ;) פרט מתוך שמחית (שמיכת) הפיקניק האהובה עלי. #קצרים_לאוגוסט