פעם נורא רציתי להיות אופטימיסטית, כזאת שלא דואגת כי היא יודעת שהכל יהיה בסדר. שיש על מי לסמוך גם אם הדברים לא נראים כאילו הם עומדים להסתדר,

נורא רציתי וזה לא עבד לי. ניחמתי את עצמי שאני ריאליסטית.

הייתי מסתכלת על הדר (בעלי שיחיה) בקנאה ואומרת לעצמי, מאיפה יש לו את הביטחון הזה? 

אחרי כמה וכמה שנים החלטתי פשוט ללמוד ממנו, לקבל השראה ולחזק אצלי את השריר הזה של ביטחון, בעצמי, ביקום, באלוהימא.

השנה אני מרגישה שאני שם.

מוזמנות לקרוא סיכום שנה ספונטני עם מתכון ללימונים כבושים.

למה? כי תמיד טוב שיהיה מתכון ללימונים כבושים.

אני יודעת ש-2020 הייתה שנה משוגעת והיה מאוד קשה, אבל יש לי המון דברים טובים להגיד עליהם תודה.

השנה הייתה השנה הכי מוצלחת ורווחית שהייתה לי בעסק מאז שהקמתי אותו לפני חמש שנים.

וזה דבר גדול מבחינתי. השנה הרווחתי כסף מלעשות את מה שאני הכי אוהבת, לעצב בתים ועוד בדרך הזו שהיא רק שלי, לצייר על קירות, לתלות ענפים וצלחות קלועות, לדמין ולהגשים.

השתמשתי המון במה שכבר יש, חידשתי רהיטים שהיו בדרך לפח, יצרתי בשאריות של בדי ריפוד, אספתי המון חומרי טבע ושילבתי אותם בעיצובים שלי. קניתי מקומי ויצרתי קשרים ומערכות יחסים עם עסקים בסביבה שלי, שהולכים ללוות אותי לעוד הרבה זמן.

השנה היה לי נעים מאוד בעסק, נעים בתקשורת עם לקוחות, נעים לבקש כסף ונעים לעמוד על דעתי.

זו מתנה.

הייתי גם הרבה בבית עם שי, בסגרים ובתקופות שבית הספר היה סגור.

ישבתי בלילות לשרטט והזמן שלי הפך להרבה יותר נזיל ועם פחות הפרדה בין בית לעבודה.

מצד שני בחרתי איך להתנהל בתוך המגפה, בחרתי להמשיך לבקר את ההורים שלי, בחרתי להמשיך לחבק אותם. בחרתי לחייך עם העיניים מעל המסכה לכל מי שפגשתי בדרך.

נהנתי מאוד עם המשפחה שלי השנה, מצאתי כל הזדמנות לצאת לטבע, אכלתי המון אוכל טעים ובכלל הרגשתי איך הפכתי לאופטימיסטית אמיתית, לא רק כזו בכאילו.

ואם כל השמחה הזו שלי קצת מעצבנת אתכם, זה ממש בסדר, ורק תדעו שלמדתי פרופורציות מכמה שיעורים לא קלים בחיים. כתבתי על זה כאן וכאן אם תרצו לקרוא.

בכל אופן, כשקנינו את הבית שאנחנו חיים בו, לפני חמש שנים, ירשנו עץ של לימונים ננסיים.

במשך כמה שנים פשוט הסתכלתי על הפירות וחשבתי לעצמי כמה שהם יפים. אני לא אוהבת חמוץ בכלל ולימונים בפרט. עד שבשנה שעברה עלה לי רעיון, אכין לימונים כבושים ואתן אותם במתנה.

אבא שלי קיבל שתי צנצנות והוא ממש חגג,

אז החלטתי להפוך את המתנה הזו למסורת ולשחזר את ההצלחה.

כמות התגובות שקיבלה התמונה הזאת באינסטגרם שלי גרמה לי רצות לשתף גם במתכון.

לימונים כבושים של גיל חובב.

המתכון מתוך הספר מתנות מהמטבח. אני משחקת איתו קצת לפי מה שמתחשק, אני בטוחה שלגיל לא יהיה אכפת.

מה צריך?

לימונים. עדיף כאלה שקטפנו ישר מהעץ. (כי הם גם יהיו נקיים מריסוסים ורעלים)

מלח גס

פפריקה חריפה, אני משתמשת בזו של איילת שאפשר לקנות פה התבלינים של איילת

מיץ לימון

שמן זית

צנצנות זכוכית עם מכסים תואמים (הסבר על עיקור הצנצנות בהמשך)

איך עושים?

ההסבר בתמונות

1. שוטפים ומקרצפים את הלימונים היטב כדי להפטר מכל לכלוך שיש עליהם.

2. מעקרים את הצנצנות:

קודם כל שוטפים היטב את הצנצנות במים וסבון, כדי לעקר אותן שמים בסיר גדול ושופכים מעליהן מים רותחים ככה שהן מתמלאות לחלוטין והמים נשפכים מסביב. עכשיו מוציאים את הצנצנות מתוך המים בעזרת מלקחיים ומניחים להתייבש על מגבת נקייה. חשוב להזהר עם מים חמים. רק אומרת.

3. חותכים את הלימונים לקוביות בינוניות, את הלימונים הקטנטנים חתכתי לרבעים ואז הכנתי גם גרסה של פרוסות שנראתה לי יפה במיוחד.

ומסלקים את הגרעינים. זו עבודה מדיטטיבית מרגיעה (אם רק תתנו לה)

4. מערבים את הלימונים החתוכים בהמון מלח גס, ככה שהם מכוסים לגמרי.

5. ממלאים את הצנצנות עד החצי ומוסיפים שתי כפיות של פפריקה חריפה, וממלאים את החצי השני עד שהצנצנת מלאה. אפשר גם קצת לדחוס את הלימונים.

6. סוגרים את הצנצנות ומניחים במקום מוצל לארבעה ימים כדי שהלימונים יוציאו נוזלים. והם יוציאו המון נוזלים.

תמונה קבוצתית רגע לפני שהם נכנסים למזווה.

7. אחרי ארבעה ימים מכסים את הלימונים שלא כוסו בנוזלים במיץ לימון טרי.

חותמים בשמן זית וסוגרים.

8. שומרים במקום מוצל ומחכים בסבלנות.

הלימונים יהיו מוכנים לאכילה אחרי חודש.

וזה מה שנשאר בסוף.

מצד אחד קצת מזכיר אותנו אחרי שהשנה הזאת גמרה איתנו, מצד שני די פוטוגני.

הפוסט מוקדש באהבה לחברתי עופרי זוטא, שחומר הגלם האהוב עליה ביותר הוא לימונים.

על זהות ולמונים (כבושים).