יומולדת כפול לי ולבלוג
בואו נאמר את האמת, זו הייתה שנה קשה!
המון התמודדויות, ניסיון להרחיב את העשייה שלי לכיוון הלא נכון, דבר שגרר התקף חרדה נוראי. עצירה במקום וחשיבה מחודשת.
הרבה תחושה של חוסר שקט ומשבר אמון פנימי, שהתבטא כמראה במשבר אמון מצד חלק מהלקוחות שלי. כואב.
סימנים שקיבלתי מבחוץ שגרמו לי להרגיש שאני לא מסונכרנת עם הסביבה, אנשים רואים אותי באופן אחר מהאופן בו אני תופסת את עצמי. ומה זה אומר אם מהצד זה נראה שאני על סף פריצה ובפנים אני מרגישה על סף קריסה?
ופחד. וחששות. לאכזב את עצמי ואת כל אותם אנשים יקרים שמאמינים דוחפים ותומכים בי.
וילדה אחת נפלאה שבנוסף לכל עברה ניתוח (ועוד אחד בדרך), מפחיד בשבילי, הזדמנות לחופשה עם אמא בבית בשבילה ושיעור, כמה מהר היא מתאוששת וממשיכה הלאה וכמה אני נאחזת.
ומהצד השני פחד מוות. רק ששום דבר לא יקרה ליקרה לי מכל.
והריון אחד שעדיין לא התממש, אפילו שאני כל כך רוצה ועורר בי את הצורך לשים את עצמי במרכז, לטפל בעצמי ללמוד ולהתפתח. ומי יודע, אולי גם לצאת ליער לדבר עם עצים.
(בתמונה ילדה אחת והיא שלי)
בין לבין היו דברים שמילאו לי את הלב,
טיסה אחת חלומית לאיטליה שלושתנו לשבוע שלם של ביחד, אוכל טוב, נופים והמון צחוק.
(בתמונות איטליה)
וחברות, חדשות וותיקות שנתנו לי הרבה כוח והשראה.
פידבקים מקסימים שקיבלתי על העשייה שלי, על הבלוג, על בית ועל רגש.
אז בואו נעשה קצת סדר, החודש הבלוג בן שנתיים ואני בת ארבעים.
אולי זו הייתה השנה של משבר גיל ה-40 והשנה הבאה תהיה מושלמת? מתאים לי. אז כן, בבקשה.
לכבוד המספר העגול אני רוצה לנסות, רשימת 40 הדברים שאני.
דברים שמגדירים אותי והכי חשוב דברים שאני אוהבת, כי אהבה היא התשובה ובכלל לא משנה מה השאלה.
אני קיבוצניקית. כזאת אמתית, של חדר אוכל ובית ילדים ורגליים יחפות ובית עץ. (בתמונה בית על עץ וילד שגדל בקיבוץ
אני יכולה לעצור את הנשימה להמון זמן, אם צריך. אני יכולה לצלול את האורך של הברכה בלי לקחת אוויר אפילו פעם אחת.
אני אוהבת אצטרובלים. הם עושים לי הרגשה של בית והמבנה הארכיטקטוני שלהם מרתק בעיני.
אני יוצרת מאז ומתמיד, אוספת ענפים שברי זכוכיות ושאריות בד וממציאה מהם
קישוטים משמחים. אני עושה את זה מאז שהייתי ילדה ועדיין היום. (בתמונה רקמה מיוחדת עם סיפור)
אני אוהבת שוקולד. מאוד.
עד היום כששואלים אותי מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה אני אומרת, להיות בנאדם טוב.
אני אוהבת לעבוד עם הידיים, עם כלי עבודה כאלה שעושים רעש.
תמיד יש לי ארגז כלים באוטו, אין דבר שמבאס אותי יותר מלהגיע לבית של חברה, לרצות לתלות תמונה על הקיר ולגלות שאין פטיש.
אני אוהבת ללקט, מציאות בשווקים, דברים מהפח, להציל משהו שמישהו זרק ואני יכולה לראות את הערך שלו.
אני גם אוהבת ללקט צמחי מאכל בטבע, זו הרגשה נהדרת לנשנש גדילנים וקלח ופירות של אשחר מהבופה של היער.
אני במהלך של שינוי תזונתי, זה דורש ממני תכנון ומשמעת ויחד עם זאת זה מאוד מתגמל.
במסגרת השינוי החלטתי להסתפק בשתי כוסות קפה ביום. עד פה כל טוב.
חייתי העמק יזרעאל כל חיי. זה הנוף שלי, המקום שלי, החלום וההגשמה שלי. (בתמונה הנוף)
אני לא יכולה לשמור כלום בבטן, הכל אני צריכה להגיד ולשתף. יכול להיות שהתכונה הזאת עוזרת לי בתחום הבלוגינג, אני פוגשת עוד שותפות לדרך ולתכונה.
יש לי חולשה לנברשות קריסטל.
אני אוהבת צבע. גוונים ושילובים, לא מפחדת ממנו ונהנית לשלב אותו בשמחה ביצירה שלי.
אני אוהבת את הים, רגוע וסוער ומלוח וחולי.
אני אוהבת ללמוד. מאוד. בתיכון אפילו הייתי צריכה לריב/לשכנע כמה מהמורים שילמדו אותי.
אני דיסלקטית. זו קללה וברכה בכמה דרכים נפרדות.
(אני אוהבת עיצוב ואמנות. (בתמונה רגע כזה. רקדנית בלט ואישה מחפשות כיוון
אוהבת מכל הלב ליצור בתים לא.נשים.
אני בטוחה שהעיסוק בעיצוב הוא הייעוד שלי והוא חלק מהדרך שלי כבר 11 שנים.
יש לי חלום לדאות בדאון.
אני עובדת יותר טוב כשיש רעשי רקע מסביב, בגלל זה אני אוהבת לשבת בקפה השכונתי וליהנות מכל ההמולה.
ליומולדת 32 קיבלתי מהדר טיסה בכדור פורח.
אני אוהבת להיות בטבע. אני אוהבת לבקר בעיר, ותמיד לחזור למרחבים.
יש לי חולשה לבובות רכות מבד. (בתמונה לב רך מבד מונח אצלי ביד)
אני אוהבת ללמד, להסביר ולעזור. אולי כדאי לעשות משהו עם האהבה הזו.
אני אוהבת לדעת דברים.
אז אני קוראת ובודקת ושואלת. ואז אני אוהבת להסביר מה למדתי.
אני אוהבת פרפרים. אי אפשר שלא.
ועצים.
יום אחד אני רוצה לא לפחד מכלבים. שנובחים. ונושכים.
אני אוהבת דברים יפים, שנעשו במחשבה ותשומת לב וברצינות.
אני אוהבת דברים ישנים עם סיפור. (בתמונה בית באיטליה שמרגיש כאילו הוא שלי)
קצת נדמה לי שעכשיו אני דבר ישן עם סיפור.
אני אוהבת את שי, היא המתנה הכי גדולה שיכולתי לקבל.
אני אוהבת את הדר (בעלי שיחיה) הוא השותף הטוב ביותר שיכולתי לאחל לעצמי בחיים האלה.
אני אוהבת את הבית שלנו, הפינה הזו בעולם שמקבלת אותי בדיוק כמו שאני.
קצת מוזר אבל מאז שאנחנו חיים פה, פחות דחוף לי לטוס לחו"ל.
ועוד משהו, קיבלתי החלטה ואני יוצאת לחל"ת, שהיא כידוע חופשה ללא תשלום. אני לא לוקחת יותר פרויקטים חדשים, אני מלווה את אלה המתמשכים ומשקיעה בעצמי.
בחשיבה בפיתוח של דברים שיושבים במגרה, מחשבת מסלול מחדש ומתקרבת לעצמי.
כי זה נורא קל להאשים את הסביבה, להגיד שלא מבינים אותי ושלקוחות לא מעריכים אותי ושכל הכישלונות השנה פשוט קרו, ואני, אני בוחרת לקחת אחריות ולעשות בדק בית. בקיצור נתראה בראשון למרץ בצד השני.
תחזיקו לי אצבעות אני צריכה את זה.
בתמונה נתראה בצד השני(?)
ואם הגעתן עד כאן ואתן רוצות לפרגן עוד טיפה, יש את הפרויקט המקסים הזה של תחרות בלוג השנה של ישראל 2018, והבלוג שלי מועמד בקטגוריית חביב הקהל,
אז ממש אשמח שתכנסו ותצביעו, פה: מבריאה בתים מס' 56 ברשימה.
בברכת שנה טובה,
קרן.
