משהו קטן ליום המשפחה

תמונה מפעם:

אמצע שנות השמונים, לילה, אני מתעוררת בחדר חשוך,

יוצאת למסדרון, מביטה למעלה וקוראת אל קופסה קטנה בגובה הקיר,

"שומרת, בואי לגן הדס."

אני מעצבת בתים. זה מה שאני עושה.

ולפני כמה שנים עיצבתי להורים שלי את הבית.

הבית שלא גרתי בו אף פעם.

שלא נולדתי בו,

שבמשך שנים הייתי בו אורחת.

והתהליך הזה של עיצוב הבית היה תחילת

ההתידדות שלי מחדש עם ההורים שלי.

רציתי לעצב להם בית שהוא מאוד שלהם.

למצוא מקום לכל האוספים שלהם, לחפצים שלהם.

לתת מקום למוזרויות שלהם.

רציתי שיהיה להם נעים ונוח,

מקום להזדקן בו בכבוד.

ומאז אני כבר לא אורחת, אני בת בית.

פתחו את השער פתחוהו רחב

עבור תעבור בו שרשרת זהב

אגס ותפוח ודבש לקינוח

ורקיק צהבהב על צלחת זהב

תמונה מהיום:

עכשיו לי ולשי יש יום מיוחד

שבו אנחנו מגיעות אליהם אחר הצהריים לערב שלם של פינוק.

והחלק החביב על שתינו ביותר

הוא להגיע ולשתות כוס קפה ולטבול בו

המון עוגיות תוצרת בית.

ולהוציא אותן בדיוק ברגע המתאים,

לפני שהן מתפוררות.

ציטוט מתוך: פתחו את השער - קדיה מולודובסקי