יוצרות זיכרונות 9# דור אלה גבע

וואו, איזו אורחת יש לי כאן היום, כבר חשבתי לסיים את הסידרה הזאת כי אולי כבר מספיק ואז - דור.

את דור אלה גבע פגשתי במרחב הווירטואלי לפני כמה שנים עם ספר השירים שלה "אסופה" ומאז המילים שלה מלוות אותי, מלמדות אותי (ודור נדיבה במיוחד עם הלימוד שהיא מפזרת סביבה), מלטפות אותי ומנחמות אותי בכל הזדמנות.

אני יודעת שעכשיו בדיוק כולנו צריכות מנה גדושה של נחמה, רגע לפני יום כיפור ואחרי אחת השנים הקשות ביותר שעברנו כעם וכאומה. אני גאה ומתרגשת מאוד להביא לכאן קול של אהבה וקבלה ללא תנאים, קולה של הבריאה, האם והבית של כולנו.

יקרה, הבמה שלך.

אני ~

הי נעים מאד, אני דור אלה, אפשר גם רק: דור.

בת 55 במזל דלי, סקרנית בלתי נלאית 

בת זוג ליואב ואמא לשלושה.

אני הכי אוהבת בעולם להגשים – זו תרופה שהצילה את חיי :)

החיפוש  אחרי תשובות וידע שיעזרו לי להגשים את מי שאני בעולם, התחיל כמו אצל הרבה מאיתנו ממשבר. כמו דורותי מארץ עוץ, בילדותי, ביום בהיר אחד, הבית הפיזי והפנימי שלי נקרע מיסודותיו וכמעט הגיע לפלנטה אחרת. 

כך מצאתי את עצמי לפני כמעט שלושים שנה, מחפשת את בנרות את הדרך הביתה.

גם בסיפור שלי המלווים שלי היו דמיוניים, אמנם לא בדיוק אריה ודחליל, אלא יותר דמויי מלאכים והיה גם אלוהים אחד. 

בלי לדעת, השיחות העמוקות והמצחיקות עם המלווים שלי, היו הצעדים הראשונים שעשיתי בתקשור, ערוץ ידע מתפתח ורב גוני שהוא הבסיס לכל העבודה שלי בקליניקה ובסדנאות עד היום. בהמשך למדתי תרפיית גוף-נפש בשיטת גרינברג, השתלמויות בפרחי באך, הנחיית מעגלי נשים, דימיון מודרך וכתיבה יוצרת. בעשור האחרון התמחיתי בעבודה עם הכלי של ה"תטא הילינג" כמטפלת וכמורה, ואני מכשירה מטפלות בשיטה. מכל חומרי הגלם האלו אני תופרת בעבודת יד, תהליכים אישיים וקבוצתיים. 

אני קצת כמו "משהי ללכת איתה", הולכת עם נשים וקבוצות של נשים, כבר שני עשורים וחצי, מלווה אותן בדרך להגשמת השפע שהן מבקשות לעצמן (רגע. מילה על שפע. המילה היפה הזו עברה שחיקה רצינית מדי לטעמי וכבר איבדה מזמן את הצבע המקורי שלה. במפגשים איתי אנחנו מגדירות מחדש את המילה האינסופית הזו, מחזירות לה צבע, ומציירות מפות חדשות).

אני באמת מאמינה שהתכלית הגדולה של הקיום שלנו היא להגשים. הגענו עד הלום להנות ולממש לכדי חומר וצורה את החיים והעסק שאנחנו אוהבות. בקליניקה שלי אני מתמחה בבישולי קדירה: זורקת לסיר את השיטות והידע שלמדתי:  תטא הילינג, שיטת גרינברג, כתיבה, נשימה ~ כדי להגשים איתך בכל הגוונים שקיימים על הפלטה.

עבורי הגשמת שפע במהותה היא לחיות כמה שיותר קרוב למקור החיים, זאת אומרת לבריאה (או אלוהים. כל אחת והמילים שלה). אלוהים למשל אף פעם לא יגיד לך שאת לא בייעוד שלך. פשוט, משום שבעיני הבריאה יש לך לפחות חמישה-שישה יעודים שונים. אלוהים אף פעם לא חושב שלא עשית מספיק. להיפך. נשים נוטות לעשות מעל ומעבר למה שצריך כדי להגשים. הבריאה תמיד תדריך אותך לעשות את הצעד הפשוט ביותר שיצור את הטוב ביותר עבורך. זה בדיוק מה מאפשר לי להגשים במרץ מהספה שלי בסלון. חבל שלא בחרתי במילה המכוננת הזו :) אבל כבר מאוחר מדי. 

תמונה של דור שהיא אוהבת במיוחד.

בהתחלה (איך הכל התחיל?)

אם לפסוח על האפשרות של גלגולים קודמים, אפשר לומר שהתחלתי בלידה ארוכה שהסתיימה בניתוח קיסרי.

מסתבר ששכבתי במנח הפוך. אולי לא הבנתי איפה מונחת האדמה, ושאני צריכה לכוון אליה. נדמה לי ששם בלידה למדתי לחשוב וללדת את היצירות שלי בכיוון אחר ממה  שמקובל (עוד נגיע לזה בפרק על השראה) . כפי הנראה גם נחקק בי שהתחלות הן ארוכות וקשוחות. זה בדיוק מה שעודד אותי לחקור לעומק מתי מתחילים דברים שונים ומשונים.

למשל, חקרתי מתי מתחילה יצירה? - ברשות לחלום, מתי מתחילים החיים?  - במוות של הרעיון על איך החיים אמורים להיות, מתי מתחילה החלמה? – במחלה, מתי מתחילה מחלה? כשאנחנו לא נותנים לעצמנו רשות להחלים. וכך למדתי לאהוב התחלות. זו הסיבה שכמטפלת ומנחה אני תמיד אחזור עם המטופלות שלי לזמן העוברות או לתהליך הלידה שלהן. בגלל שבגוף ובנשימה רשומים כל זיכרונות הלידה שלנו אפשר לרפא ולעצב (אפילו מחדש) התחלות באופן משמעותי ועמוק.

מֵאֵיפֹה הָיִיתִי מִתְּחִלָּה? | דור אלה גבע

וְאִם יָכֹלְתִּי לְהַתְחִיל הַכֹּל

מֵהַתְחָלָה

מֵאֵיפֹה הָיִיתִי מִתְּחִלָּה?

הָיִיתִי מִתְּחִלָּה מֵהַתְּשׁוּקָה

לֹא הָיִיתִי מֵבַכּה

לֹא הָיִיתִי מִסְּתִירָה

לֹא הָיִיתִי מְחַכָּה

הָיִיתִי מִתְּחִלָּה מֵהַבְּעִירָה

הָיִיתִי מְגַלֶּה אֶת הָאֵשׁ

לֹא הָיִיתִי מְכַבָּה

לֹא הָיִיתִי מִתְחַזָּה

לוּ רַק

הָיִיתִי שׁוּב

יָלְדָה בַּת שֶׁבַע

מִתְרַחֶבֶת בְּצָהֳלָה כְּמוֹ אִישׁוֹן אֵל

 אוֹר

מְשַׂחֶקֶת בַּחוּץ

לֹא בָּאָה כְּשֶׁקּוֹרְאִים לִי

לַחְזֹר

לֹא הָיִיתִי רָצָה אֶל הַסּוֹף

לֹא הָיִיתִי מִמְּשִׁיכָה

רַק מִתְּחִלָּה וּמַתְחִילָה

1969- אני כולי התחלה עם סבתא שלי ז"ל

בית

אני אישה של בית, אני אוהבת להקשיב לבטן המתערבלת של המדיח, אני מכורה לשיש נקי, פעם גם הייתי אישה של סירים, היום פשוט מספיק לי לדעת שיש אוכל במקרר. עיקר שעות היום שלי סובבות את שולחן המטבח העגול במרכז הבית. סביבו אנחנו אוכלים, מציירים מנדלות, שותים תה של אחר הצהריים, ובין לבין הוא גם המשרד שלי, ו"החדר משלי".

עין אחת מרצדת על גבי מסך המחשב ובעין השנייה אני צופה על תנועת הבית הסואנת-ילדים-חתול-כלבה-בעלי במחשב שלו שלצידי, הכלים (הנערמים) בכיור, וגם מציצה החוצה דרך חלונות המטבח (לא הצלחתי ליישם את עצת המומחים לאיזון בין בית לעבודה. לא חושבת שזה כבר יקרה).

כשבנינו את הבית ביקשתי חלונות גדולים, כי אני תמיד צריכה לראות פיסת שמיים. החל מחודש אוקטובר, החלונות תמיד יהיו פתוחים לרווחה, ועליהם אני אוהבת לערום מצעים מכל הבא ליד כדי שהשמש תבשיל אותם היטב לשנ"צ ארוך בצהרי היום.

אני גם לגמרי "אם הבית", יודעת לעשות למשפחה שלי ולתלמידות שלי בית-רחם ענקית שכזו. בסוף היום אני אוהבת לאסוף אל  חיק הבית את הגוזלים שלי (למרות שהם כבר מזמן לא גוזלים), וחתולי רחוב נטושים.

לפעמים הבית חוצץ ביני לבין העולם. אני אוהבת לדעת שאני יכולה לסגור את הדלת, להתכנס אל תוכי, אל הכתיבה, ההנחיה והטיפולים בקליניקה. בקומה התחתונה, ממש בתוך אמא אדמה,  יש לי "סטודיו משלי" שמשמש גם כקליניקה וגם ככיתת לימוד של קורסי ה"תטא הילינג" שאני מלמדת. העולם נשאר בחוץ, בזמן שהבית והסטודיו מתעוררים לחיים. בית הוא הזנה ולכן הלימוד עובר גם  במטבח ששוקק נשים טובות שאוכלות אוכל מזין בימי הקורסים. חשוב לא פחות מה"סילבוס".

תמונות מתוך קורסי "תטא הילינג" שלימדתי

זיכרון ושייכות

הזיכרון הראשון שלי: בגיל שלוש רשמו אותי לגן שרה. ניסיתי לפטפט עם הילדים בגרמנית, שהיתה שפת האם של סבתא שלי שגידלה אותי והילדים זרקו עלי חול. אני חושבת שזו היתה נקודת הזמן שבה כאבתי לראשונה את חוסר השייכות.

בגן שרה למדתי להגן על עצמי בדרך מיוחדת. הפכתי להיות מתבוננת. מהצד. כמעט שקופה. מקשיבה רוב קשב לילדים, עוקבת אחרי דקויות תנועותיהם. לומדת את "שפת הביחד", כדי שאוכל לצפות את המהלכים הבאים כנגדי.

הזיכרונות הבאים לא היו מעודדים יותר. גם בבית הילדות שלי נאלצתי להגן על עצמי מפני בדידות וניכור. בלית ברירה, הקשב שלי ויכולות ההתבוננות שלי באנשים נעשו מעמיקים יותר. כדי לשמור את נפשי למדתי לקרוא שפת גוף לעומקה, ולשמוע צלילי קול מאיימים, רגע לפני שניחתו עלי.

באותה מידה שחשתי  "זרה" בביתי ובעולם -כך ידעתי מגיל מאד צעיר שההחלמה שלי תתרחש כשאתן מקום לשאיפה ולכמיהה שלי להיות חלק, להיות קרובה, לחוש בת בית בעולם. 

משהו בתוכי ידע שאני לא לבד. בת קול מזוככת ובוטחת ליוותה אותי, אחזה בידי, ובנתה לי גשרים אל העולם בחוץ. לפעמים קראתי "לה" מלאך, לפעמים אהבה, ולפעמים פשוט אלוהים (כמה פשוט היה אלוהים בילדות).

היום אני יכולה לומר ש"קיבלתי" דרכו את כל  "החומרים" מהם עשויה מטפלת רגשית טובה שיודעת לחבוש היטב את פצעי הנפש, להאזין אל דקויות שפת הגוף, ולעשות בית לא.נשים שחשות יתומות בעולם.

אבל לא רק לחבוש או לטפל - כי אחרי שלב החבישה, תמיד יגיע הזמן ההחלמה שבו אֲלַמֵּד לחלום את החלומות שכבר נבלו, ולהניע גם את הכנף הפצועה, זו שנכפפה תחת הצער, בכדי לפרוש אותה ולעוף אל ההגשמות שהלב מבקש. בקורסים שלי אני מלמדת בתשוקה את הפשטות לחסות בחיבוק היודע-כל של הבריאה, להתמלא בהזנה הזו ולהגשים דרכה שפע.

בסופו של דבר, לשם כך התכנסנו פה על פני האדמה. להיות שייכות ולחיות בהנאה. לעבד את הדונם-שניים שקיבלנו, לזרוע את זרעי הכמיהות שלנו, ולהאמין שוב בשפע.

בקליניקה, בקורסי ההגשמה והתטא הילינג, ובשירים שלי אפשר למצוא את כל חומרי הגלם מהם אני מבשלת ריפויים והגשמות: חמלה, אמון, תפילה, חלימה, הגשמה, ואלוהים אחד מפתיע ומצחיק (כאמור עוד על אלוהים בהמשך).

בשיר הזה (שאהוב מאד בקהילות שונות של מטפלות) אני מזכירה לעצמי מה באמת חשוב בעבודה הטיפולית שאני עושה.

כְּדֵי לָדַעַת | דור אלה גבע

אוּלַי בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר

הָיִיתִי צְרִיכָה לְטַפֵּל עֶשְׂרִים שָׁנָה

כְּדֵי לָדַעַת

שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא הָיָה אָדָם

זָקוּק לטִפּוּל

אֶלָּא לְאַהֲבָה.

שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא הָיָה אָדָם

צָרִיךְ לְהִשְׁתַּנּוֹת

אֶלָּא לְהֵרָפֵא.

שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא הָיָה צָרִיךְ

אָדָם דָּבָר

מִלְּבַד עֵינַי הָרוֹאוֹת

אֶת שְׁלֵמוּתוֹ

בִּפְנִים הַסֶּדֶק.

כדי לדעת / דור אלה גבע

אינטואיציה והשראה

אני מרגישה שקיבלתי מאלוהים (תיכף אני מגיעה אליו) שתי ברכות מיוחדות לחיים: אינטואיציה והשראה – שתיהן התפילות ותזונת הנפש שלי. לאי בודד הייתי לוקחת רק אותן.

הן אלו שלקחו אותי רחוק מכל  הזיכרונות הדוקרים אל מקומות רכים ומאפשרים של יצירה, כתיבה, טיפול והנחייה. האפשרות להמשיך לחיות, ליצור, לטפל ולכתוב נשענת לגמרי על הדלתות שפתחו עבורי ההשראה והאינטואיציה.

השראה מאפשרת לי להאמין שאני יכולה לקבל את, וליצור עם הפשטות של אוצרות הבריאה, גם אם הם למראית עין "סתם" ענן או עץ או ציפור. האינטואיציה תמיד מוליכה אותי לפתוח את כפות הידיים כדי לקבל את האוצרות האלו אליי. אם יש הגדרה מדויקת לשפע, זו כף יד פתוחה לקבל את ברכות השמיים.

פקוחה / דור אלה גבע

המילה שלי: אלוהים

השיחות שלי עם אלוהים בילדות (ועד עצם היום הזה) הן אלו שנתנו לי את הכח והאמונה להמשיך להאמין בטוב שאני, ושהעולם הזה עשוי מחומרי גלם של נדיבות, תקווה ואהבה.

אחרי שאובחנתי כפוסט טראומתית בצעירותי, לא היתה לי שום סיבה להאמין בכל הרשימה היפה הזו, כך שאם אני צריכה להוכיח לרגע את קיומו.ה, אני אכתוב כך:  אם זכיתי בחסד החיים עם תועפות של יצירה ואהבה, חיים שבהם אני מלמדת את האהבה והתקווה והריפויים בקורסים שלי, מקבלת ידע עדין שמסייע לי לתמוך בריפוי המטופלות והתלמידות שלי, ואם גם שרדתי כדי לכתוב על זה ספר שלם ("אסופה") - ובכן, לא יודעת איך אנשים אחרים מפרשים את כל זה, אבל עבורי זוהי התגלמות של הבריאה בכבודה ובהדרה! הנה אחת השיחות היותר מרתקות שלנו:

אֱלֹהִים עַל מִפְתָּנִי | דור אלה גבע

אֱלֹהִים עַל מִפְתָּנִי.

אֲנִי צוֹעֶקֶת: עוֹד רֶגַע!

יָד אַחַת מְחַתֶּלֶת תִּינוֹקוֹת

יָד שְׁנִיָּה מוֹחָה דְּמָעוֹת.

אֱלֹהִים עַל מִפְתָּנִי.

אֲנִי צוֹעֶקֶת: שְׁנִיָּה אַחַת!

יָד נֶאֱבֶקֶת בְּאֶטֶב כְּבִיסָה מְעֻקָּם

שְׁנִיָּה רוֹשֶׁמֶת רְשִׁימוֹת מַכֹּלֶת

שְׁלִישִׁית בּוֹחֶשֶׁת סִיר מָרָק.

סְתָו, חֹרֶף, אָבִיב וּכְבָר קַיִץ

אֲנִי מְכַבֶּסֶת תּוֹלָה

בּוֹכָה וּמְקַפֶּלֶת

מִתְפַּלֶּלֶת

וּמְקַלֶּלֶת.

עֶרֶב אֶחָד

יִשַּׁרְתִּי אֶת הַחֻלְצָה הַמְּקֻמֶּטֶת

הִרְתַּחְתִּי מַיִם

נִעַרְתִּי סָפֵק

וְאַכְזָבוֹת שֶׁדָּבְקוּ בִּשְׂעָרִי

וּפָתַחְתִּי אֶת דַּלְתִּי

לִכְדֵי סֶדֶק צַר.

חִיַּכְתִּי אֵלָיו:

אַתָּה בָּטוּחַ?

אַל תָּשִׂים לֵב לַבָּלָגָן.

בְּדִיּוּק שַׂמְתִּי מַיִם.

שֵׁב, שֵׁב, תַּרְגִּישׁ בַּבַּיִת,

סְלִיחָה, נִגְמַר הֶחָלָב.

אָמַר:

בָּאתִי לַעֲזֹר לָךְ לְחַתֵּל תִּינוֹקוֹת

לִמְחוֹת לָךְ אֶת הַדְּמָעוֹת

בָּאתִי לְיַשֵּׁר אֲטָבִים עֲקֻמִּים

לְכַבֵּס לָךְ שְׁיָרִים

וְלִיצֹר לָךְ מֵהֶם שִׁירִים נְקִיִּים

בָּאתִי לְיַשֵּׁר הֲדוּרֵי חֻלְצָתֵךְ

וּלְנַשֵּׁק כָּל סָפֵק בִּשְׂעָרֵךְ.

וְרַק תֵּדְעִי

שֶׁהַדֶּלֶת שֶׁלָּךְ תָּמִיד הָיְתָה פְּתוּחָה.

רַק חִכִּיתִי שֶׁתַּגִּידִי

"פָּתוּחַ".

**תמונה: עוד לא הצלחתי לצלם את אלוהים אבל הספר שלי הוא התוצר הפיזי הכי קרוב אליו תמונה של כריכת הספר

עוד דרכים לפגוש את דור

כאן אפשר להיפגש איתי, עם המילים והקורסים שלי:

"אסופה" ~ ספר השירים שלי, ומארזי הספר + גלויות מעוצבות בהנחות מתוקות לקראת ראש השנה

קורס "תטא הילינג" מתחילות ~ קורס הגשמה ושפע מיוחד לקראת 2025

הדף הפרטי שלי בפייסבוק ~

קבוצת העדכונים שלי בוואטצאפ ~ עדכונים על סדנאות שפע, קורסי תטא הילינג ומפגשי כתיבה

מסיימת לערוך את הרשומה הזאת בלחיים רטובות מדמעות,

אני מקווה שהמילים האלה, האהבה, החמלה העצמית והרשות להיות בדיוק מי שאת ימצאו אותך בדיוק ברגע הנכון.

תודה.