יוצרות זיכרונות 8# גלי עטיה

היום אני מארחת כאן אישה יקרה, גלי עטיה מטפלת באמנות, יוצרת ויזמית (ועוד המון דברים האמת),

אני זוכרת את הפעם הראשונה שפגשתי אותה, זה היה מעגל נשים שהתקיים דרך קבוצת פייסבוק מקומית ששתינו חברות בה עד היום, היא ישבה ושיתפה באופן הכי רגיש בסיטואציה מאוד אינטימית, היה שם צחוק והומור שחור ותחושות של הגוף. גלי יודעת לספר סיפור ולסחוף וללמד אותי משהו חדש על עצמי תוך כדי.

מאז אנחנו בקשר דרך כמה מעגלים, הייתי אצלה בסטודיו פתוח והעמקתי את העבודה ביומן הוויזואלי.

גלי, אני ממש שמחה שאת כאן, מעבירה לך את הזרקור.

אני

הי,

אני גלי עטיה.

אישה של אנשים, מילים וחומרים.

אני עובדת סוציאלית ומטפלת באמנות ובוגרת לימודי פסיכותרפיה פסיכואנליטית במרכז ויניקוט.

ויניקוט זה ההוא שאמר [בין היתר]:

״האם שווה או לא שווה לחיות, תלוי במידה שבה יצירתיות היא חלק מחוויית החיים של היחיד".

יצירתיות

יצירתיות היא התבלין הנדיב שעוזר לי לקום בבוקר ולרצות לחפש מה מסקרן אותי ומה מרגש אותי.

יצירתיות היא האמונה שהידיים שלי יודעות להקשיב ללב וליצור דברים, ללא קשר לכישרון אלא כדי לבטא את עצמי בעולם, לממש רעיונות, לרקום חיבורים.

יצירתיות חיה בתוכי, באופן שבו אני חווה מערכות יחסים, ניגשת לקונפליקטים נפשיים וגם ברצון שלי ליצור בכל מקום מרחב פיזי שמזמין לעשיה וליצירה, בכל מיני דרכים.

יצירתיות היא מרכיב דומיננטי בהחלטה שלי להפוך למטפלת עצמאית ולהקים קליניקה שהיא בעצם סטודיו. הסטודיו ברמת ישי וכבר כמה שנים שהוא קיים גם און-ליין. זה בעצם מרחב לשיחה ומרחב ליצירה, כי רציתי להציע מקום שבו אפשר גם וגם.

אז כשתיכנסי אליי, נוכל לשבת לשיחה אינטימית זו לצד זו, ליד שולחן עבודה גדול שמכוסה בנייר חום מלא בכתמים וחותם של כל מי שכבר היה כאן. מסביב, מדפים עמוסי חומרי יצירה איכותיים ובדרך כלל זה עושה חשק לקום ולגעת, ולא לא חייבים ליצור כלום. 

פיסת קיר בסטודיו: ״אמנות לא תמיד קשורה לדברים יפים. היא קשורה למי שאנחנו. למה שקרה לנו. ולאיך זה השפיע על החיים שלנו.״ [אליזבת בראון]

אני מטפלת במבוגרים ובצעירים (15+) .

מגיעות אליי בעיקר נשים, שמחפשות עוד דרכים לבטא את עצמן.

כאלו שמחפשות עוד שפה, עמוקה, שמאפשרת ביטוי למה שעובר עלינו בחיים האלה.

לשפה הזו קראתי: ״לָגַעַת בַּחוֹמָרִים שֶׁבָּך״ אבל רגע, לזה עוד נגיע בהמשך.

בטיפול, אני מציעה לגעת בחומרים, צבעים, תחושות ומרקמים, כדי להצליח להגיע לרבדים עמוקים בנפש. מי שמוכנה בין המילים, לתת גם לידיים להוביל את הלב, בעזרת יצירה, תוכל להכיר בעצמה עוד רבדים, סמויים יותר שמחפשים מקום ודרך להתגלות.

אני גם מנחה סדנאות יומן ויזואלי וסדנאות מגוונות ליצירה רגשית.

מגיעות אליי קבוצות | משפחות | חברות | צוותים מקצועיים.

חוץ מזה, אני נשואה ואמא לשלושה, צריכה סביבי ואדי ירוק וחוף ים, כמעט באותה המידה, אבל הואדי קרוב יותר. אוהבת שוקולד מריר 90%, מציירת בשכבות ומתאמנת כבר שנים בלהאט קצת את קצב החיים.

גלי עטיה, נעים להכיר.

התחלה

אם אתן עוקבות אחרי קרן אורן, היא שואלת שאלות טובות. ואני? אני אוהבת שאלות שהתשובות שלהן מעוררות אותי לדיאלוג פנימי, כזה שבו מותר שחלק מהתשובות יישארו פרומות ומסקרנות.

קרן שאלה אותי: איך הכל התחיל? וגם מה זה בית בשבילי?

גדלתי בבית שבו מילדות ספגתי אמונה בכוחות שיש לאנשים, כוחות שמתגלים אם מישהו רואה אותם. כבר כילדה הרגשתי שיש לי בחירה לפתוח את הלב ולגלות את היכולת להושיט יד ולהציע תמיכה או עזרה.

אני לא ממש זוכרת מתי בילדות התחלתי לדמיין עבודה עם משברי חיים במקום להיות מתעמלת קרקע מכשירים [היתה תקופה גם כזו], אבל כשהגיע הזמן לבחור מקצוע התחלתי כעובדת סוציאלית קהילתית וחיפשתי מקומות שאפשר ליזום בהם מעגלים.

רציתי לפגוש אנשים בקהילה שלהם, במקום בו הם חיים ושם לנסות להוביל תהליכים שיתנו לאנשים בחירה ואפשרות להוביל את השינוי שהם רוצים, בעצמם. מקצועית קוראים לזה קבוצות לעזרה עצמית או שיח תושבים או יוזמה מקומית. הסתובבתי כמה שנים ״בחלקים החשוכים יותר״ של כמה ערים ועיירות, וגיליתי שמה שמכונה בעיתונים ״אוכלוסיית קצה״ הם בעצם אנשים שצריכים שמישהו יקשיב ויחזיר להם את האמונה שאפשר אחרת ושיש איך.

אחרי שפגשתי המון אנשים במשברי חיים מורכבים, גיליתי, כמה כוחות יש באנשים וכמה הגוף שלנו זוכר וחווה באופנים הרבה יותר עמוקים ומורכבים, מאשר מילים שאדם מתאר על שעבר.  

רציתי להציע לאנשים חוויה נוספת לא מילולית כדי לעבד ולעכל את החיים והבחירה ללמוד טיפול באמנות אפשרה והעמיקה את הדיאלוג הרגשי הנחוץ הזה. דרך תשומת לב למגע בחומרים, תחושות ואפשרויות לחיפוש משמעות בחומר או דימוי. מאז, אני מרגישה שלהיות מטפלת באמנות זה להציע לאנשים שפה נוספת וכלים שמחזקים כוחות ונותנים חוויה של הגשמה וביטוי עצמי אותנטי, ללא כל צורך בניסיון או בכישרון אומנותי. 

בסוף,

טיפול-זה שם ״גדול״ למפגש אנושי שנותן מקום אמיתי לדברים שאנחנו עסוקות בהם, כל יום, כל היום.

וגם בטיפול באמנות, בסוף אני תמיד חוזרת למילים.

כי אחרי הכל, אנחנו נשים של מילים. מחפשות מילים והסברים לעצמנו, 

רוצות שאחרים ידעו עלינו, יבינו אותנו,

רוצות להרגיש פחות

לבד.

בית 

מקום שבו נוח אפשר ומותר. מקום שיש בו פינות קטנות שנותנות תחושה שיש לי מקום בעולם, שמבטא את מי שאני ואת בני ביתי. 

מסקינטייפ, עפרונות אקוורל ופנדה, מתוך היומן הויזואלי שלי: ציטוט מתוך שיר של שרית שמיר.

פינה קטנה על קיר בבית, יצירות שלי שמספרות משהו לכאורה רגעי שהייתי עסוקה בו והפך לעל זמני.

ביחסים, תחושת בית יכולה להיות לצד מישהו שמעניק לך את האפשרות להרפות ולהיות. כמו שמחליפים לבגדים נוחים כשנכנסים הביתה כך גם נרצה שהיחסים בבית יהיו.

בפועל, כאישה כאמא ובטח כמטפלת, אני יודעת שבית זה מקום מורכב וטעון וזו עבודה ומלאכה עדינה שלא נגמרת, להצליח לבסס בו תחושה בטוחה ונינוחה. וגם, צריך כל מיני סוגים של משאבים כדי ליצור את הבית שאנחנו רוצות. פיזית ונפשית, ולבד זה די קשה. אז אני נעזרת ובוחרת כל פעם את המישהי המשמעותית הזו, שתלווה אותי מקצועית בדרך. גם שנעזרים באשת מקצוע שמגיעה עם המון כלים משלה, מניסיוני הפרטי אני מגלה שיש לי הרבה תשובות מבפנים, אבל פשוט ממש צריכה עוד עיניים טובות ולב קשוב, כדי לממש.

שירבוט שלי על השולחן בסטודיו אחרי פגישה כלשהי ב- 2022.

רגש 

רגשות הם כמו חומרים שמצויים בתוכנו.

חומרים בהירים וכהים, רכים, נוזליים, קשים ומתקשים, מוכרים ולא מוכרים, גלויים וחבויים.

בטיפול וגם כשמתחילים יצירה, יש הזדמנות לחקור ברגישות ובסקרנות את הרגשות שלנו ולתת להם רשות לקבל ביטוי.

זה כמו להסכים לצאת למסע שבו נלווה את הרגשות מהפנים החוצה, אל קדמת הבמה.

למה אני מתכוונת? בתוך כל אחת מאיתנו, יש עולם פנימי שלם של רגשות ומחשבות שלא תמיד קל לבטא במילים.

טיפול באמנות זו הזדמנות ״ לָגַעַת בַּחוֹמָרִים שֶׁבָּך״, כלומר לבטא תהליכים נפשיים עמוקים בדרכים יצירתיות, לצד שיחה. לפעמים בדרכים שפחות מאיימות או בצורה שנחוות כפחות פולשנית או ״חופרת״. תכנים שמעסיקים אותך, יכולים לקבל ביטוי מוחשי בחומר, באופן שאפשר לגעת בו פיזית, ולהתבונן עליו ולנסות להבין אותו.

דרך יצירה, או רק לפי תחושה שעולה ממגע בחומר, אפשר להביע את מה שאני מרגישה באותו רגע, בלי בהכרח לתכנן או לחשוב מה יצא לי. ובלי צורך בניסיון או בכישרון אומנותי. תהליך היצירה עצמו, מכניס לגוף אנרגיה של פעולות ועשייה. זה נותן כוחות ומוטיבציה לנוע ולעשות שינוי.

רגשות שלי, שמתגלים בשכבות מחוספסות, כשיש לי זמן ליצור. רגע מתוך "סטודיו בטוח" לטיפול באמנות, שטיפלתי בו בקהילה שפונתה בצל המלחמה מעוטף עזה בנובמבר 2023

השראה

מילה גדולה שבשנים האחרונות גיליתי שמצויה בדברים מאוד קטנים ורגעיים ביום-יום שלי.

כל אפשרות שיש לי לעצור ולהסב את תשומת הלב שלי כדי ללכוד משהו שנוגע בי.

רגע של השראה מאט אותי ומעורר בי רצון לאסוף אותו לחיקי.

איך?

להתבונן במשהו, לצלם אותו, לכתוב על זה משהו וגם לחלוק את זה עם עוד מישהו.

כשאני מוצאת השראה אני מרגישה איך בעדינות רכה או בבת אחת בקול תרועה, חלק ממנה נספג בתוכי. וזו מתנה רגעית או לחיים שלמים.

צילום מתוך יומן ויזואלי שיצרתי ב- 2021, הנחתי אותו לרגע על האדמה בואדי בטבעון. בסדנאות יומן שאני מנחה בסטודיו הדבר שהכי משמח אותי בעולם זה לקבל תמונות ממשתתפות שלקחו את היומן שלהן איתן ויצרו בו כמה דקות איפה שהן לא היו...

זיכרון 

יש לי ערוץ פתוח וחדר רחב בלב לזיכרונות.

הם צצים לי לעיתים קרובות ובאופן אישי, אפשר להגיד שיש בי חלק מתרפק ונוסטלגי.

הזיכרונות שלי מחוברים לאנשים, למקומות, למוסיקה ולמאכלים.

הזיכרונות שלי גם מלאים בזיכרונות של מטופלות שלי, שלאורך שנים, מעניקות לי זכות גדולה להיות חלק משמעותי בחיים שלהן. ובמובן הזה הזיכרונות של אחרים, הם לגמרי חלק ממני.

בטיפול יש הזדמנות גדולה לעשות סדר.

כי כבר נאספו בך לא מעט פיסות חיים שמבקשות מקום.

 בתהליך טיפולי אפשר לעבד ולעכל זיכרונות וליצור בהם התמקמות מחודשת, כזו שאפשר לחיות איתה יותר בשלום.

שייכות 

תחושה חמקמקה

וכשהיא נוכחת, זה יקר מפז.

אני מדמיינת שייכות כמן מעטפת רכה גמישה ובלתי נראית, שמעניקה תחושה שאני אהובה ורצויה. שאני חלק. שאנשים סביבי מסכימים להיות חלק מהמעטפת שלי ואני שלהם.

אינטואיציה

אינטואיציה זה מקום פנימי וסודי בבטן של הנפש.

פנדה ועיפרון במחברת שלי בזמן לימודי Bion בתוכנית לפסיכותרפיה.

אינטואיציה זו מתנה ששמורה לרגעים בהם אני מחוברת לעצמי.

זו האפשרות לסמוך על הגוף, על הראש ועל הלב שיובילו אותי באופן נכון,

בלי לדעת בדיוק את הדרך

אבל עם בטחון שכדאי ואפשרי לעשות את הצעד הבא.

דיו ומדבקות.

דיו ועט רפידוגרף.

לָגַעַת בַּחוֹמָרִים שֶׁבָּך

הפרויקט האינטואיטיבי הגדול והאחרון שלי הוליד את ערכת הקלפים לָגַעַת בַּחוֹמָרִים שֶׁבָּך.

היתה לי תקופה שבין טיפולים בסטודיו, צילמתי חומרים על השולחן שלי, שמכוסה בנייר חום.

לא היה לי שום מושג מה אני עושה ולמה.

זה משך אותי ומידי שבוע הנחתי כל מיני חומרים ושיחקתי בלצלם אותם בזויות שונות.

 לאט לאט צצו כותרות ומשחקי מילים וגם כתבתי לעצמי טקסטים קצרים ושאלות שעלו מתוכי. הכל היה בפתקים בנייד שלי, בלי שום מטרה או ידיעה.

אחרי כמה חודשים, פתחתי תפוצה נשית גדולה בווטסאפ והחלטתי לשלוח כל שבוע משהו ממה שיצרתי. שוב לא ידעתי מה בדיוק אני עושה, הרגשתי רצון לחלוק עם כמה שיותר נשים את ההזמנה הזו: לשים לב לרגע הזה ביום-יום, שמשהו תופס את תשומת הלב שלנו ונוגע.

אחרי שנתיים ואינספור גלויות כאלו שנוצרו ונשלחו, באינטואיציה מוחלטת, התגבשה ונולדה לה ערכת הקלפים ׳לָגַעַת בַּחוֹמָרִים שֶׁבָּך׳.

לָגַעַת בַּחוֹמָרִים שֶׁבָּך זו הזמנה שמעודדת נשים להיות בקשר רגשי עם עצמן בדרכים יצירתיות.

הזמנות לדיאלוג רגשי-יצירתי. 

כל קלף הוא הזמנה לחקור בסקרנות, להקשיב אינטואיטיבית לנושאים וסיטואציות בחייך, בעזרת חומרים, דימויים וטקסטים מעוררי השראה.

כל קלף מציע לך לחפש ולבטא את השפה היצירתית האישית שיש לך, ללא שום צורך בניסיון או בכישרון.

ערכת הקלפים לָגַעַת בַּחוֹמָרִים שֶׁבָּך

ערכת הקלפים לָגַעַת בַּחוֹמָרִים שֶׁבָּך

בערכה תמצאי 52  קלפים דו-צדדיים, כמספר השבועות בשנה, וחוברת הדרכה לשימוש בעבודה אישית וקבוצתית.

הערכה מזמינה אותך ליצור לעצמך פינה בבית או במקום העבודה. פינה קטנה שתזכיר לך: יש לך רגע לעצמך, ובה תניחי קלף שילווה אותך לאורך השבוע.

פה בצילום: פריחת חורף משמחת לצד כיסא עץ מיניאטורי של סבתא חמדה ז״ל, מונח על המזנון של סבתא לאה ז״ל.

תודה רבה גלי,

שהיית כאן עם המילים החכמות שלך, עם העומק שאת יודעת לתת והתזכורת היומיומית לעצור ולהתבונן בחומרים שמרכיבים את הרגש.

ולכן אני ממליצה להמשיך לעקוב אחרי העשייה של גלי אני מקבלת ממנה המון השראה על בסיס יומיומי,

בדף הפייסבוק שלה גלי עטיה - מרחב לשיחה, מרחב ליצירה,  באינסטגרם galiatiya__art_therapy

ובאתר https://atiyagali.co.il/

תוכלו גם להצטרף לקבוצת הווטסאפ לגעת בחומרים שבך

וכמובן, להזמין לכן ערכת קלפים להתבונן ליצור ׳לָגַעַת בַּחוֹמָרִים שֶׁבָּך׳

אני תמיד שמחה לשמוע מה נשאר איתכן מהפוסט, אז תספרו לי טוב?

ימים שקטים ובשורות טובות לכולן.ם