• keren oren

בית רגש בלוג #13 שירי מוטס לוין

חודש דצמבר2020, ימי קורונה משונים והשנה שתזכר בדפי ההיסטוריה בתור השנה שהשאירה את כולנו בבית.

ואם כבר בית, החודש בפרק ה-13 בסדרה אני מארחת את שירי מוטס לוין.

את שירי אני מכירה כבר כמה שנים מהבלוגוספירה, הבלוג שלה מתחת לבלטה משך אותי עם הכתיבה הישירה וההומור העצמי. עם הזמן הפכנו לחברות וזה כיף גדול שיש עם מי להתייעץ בשאלות סקצ'אפ בכל מיני שעות משונות של היום.

אגב, זה עוד משהו שאני אוהבת בעידן המודרני לפתח חברויות גם בלי להפגש פנים אל פנים.

שירי היא אדריכלית מוכשרת, בלוגרית ועוסקת גם בהוראת מחוננים, כך שהיא בת אדם מגוונת מעניינת ומסקרנת. מוזמנות לקרוא ולהכיר.


אני

שירי. כמו הרבה נשים כיום, יש לי מגירה שלמה של כובעים אותם אני מחליפה לאורך היום, לאורך השבוע, החודש והשנה. מקצועית, יש לי שני כובעים עיקריים – זה של האדריכלות וזה של ההוראה. כובעים תואמים שיושבים נהדר זה בתוך זה. ולהפך. האחד נותן השראה לאחר, וגם אורך רוח וגיוון. כי אני מלמדת אדריכלות ומאדרכלת הוראה – עוסקת בתכנון מבני חינוך (וגם בתים פרטיים ועוד – אם יש פרויקטים מעניינים אני לא נטפלת לתוויות.)

אחד הנושאים העוברים כחוט השני בעיסוקים שלי וגם בחיים, הוא החשיבה הסביבתית, שמשפיעה גם על התכנון, גם על ההוראה וגם על הדרך האישית שלי בחיים. אני לא מצחצחת שיניים בענף של ערבה, אבל כן משתדלת להשפיע פחות על הכדור ויותר על הדור (הדור הצעיר, שיבין ויפנים ויתנהג אחרת, ואולי על הדרך ישפיע על הוריו)

הנושא הזה ועוד דברים שעולים בדעתי המקצועית והפרטית, נמזגים אל מתחת לבלטה, הבלוג שלי, אותו אני כותבת כבר שנה (ושדרך המסע שלי איתו הכרתי גם את קרן) ונהנית מכל רגע, מכל תגובה שאני מקבלת, מכל מחקר שאני עורכת, מכל קוביה חדשה של פוסט שנוספת לרשימה. ובכלל לא ידעתי שאני כזו...

שירי מוטס לוין. אדריכלית.בלוגרית ומורה למחוננים.

בית

בית בעיני ועבורי הוא בעיקר 2 דברים:

1. המקום בו נמצאים האנשים שאני אוהבת ושאוהבים אותי.

כשהייתי קטנה, והייתי מתארחת לשינה אצל חברה, בני דודים ואפילו סבתא וסבא, או נוסעת לטיול בית ספר, עם רדת הערב, כשהחשיכה היתה מתגנבת, מיד הייתי מרגישה כיווץ בלב. געגוע. עצב. לפעמים פשוט בלעתי והמשכתי, ולפעמים אבא שלי היה צריך לבוא לקחת אותי, פשוט ככה - באמצע הלילה.

מאז שפגשתי את בן-זוגי, כל עוד הוא איתי, לא משנה באיזה מקום ירד הערב, כבר לא הרגשתי כך. מצאתי בית. בית שנוסע איתי.

2. המקום שאני יוצרת, ללקוחות שלי.

חשוב לי שיהיה בחשיבה של קיימות, וחשוב שיראה טוב ויתפקד נהדר. אבל לא פחות חשוב לי שהאנשים עבורם אני מתכננת יצליחו בקלות להרגיש בו בבית. המקום שעם רדת הערב ישמחו להתכנס בו ביחד או לבד, ולהרגיש שהגיעו למקום שלהם.

ילד מתוק באופן מיוחד עומד על רקע קיר כתום
שני ילדיה החמודים של שירי עובדים בגן הירק הביתי.
מבט אל השקיעה דרך המראה של המכונית. ברקע גלגל אופניים.

תמונות של בית. אלבום אישי.

פינה במצפה התת ימי באילת. ילד יושב בתוך צינור וצופה על המים.

רגש

אני בנאדם פרקטי. זה מתבטא בעבודה ומתבטא בחיים (כאילו שעבודה זה לא החיים – אבל זה כבר לרשימה אחרת) – אני ידועה בתור הבנאדם המעשי שפונים אליו אם צריך להפיק איזה פרויקט, להתייעץ לגבי הדרך הנכונה לנהל דברים. רציונל זה אני.

ועדיין- קל מאוד להביא אותי לידי דמעות, ומאידך, דברים קטנטנים יכולים למלא אותי באושר. כל כך קטנים שלפעמים אני עוצרת ומנסה להיזכר למה אני כל כך שמחה.

תמונה של רגש. צחוק של ילד.
שירי מציצה מתוך פתח צר באבן

תמונות של רגש. אלבום אישי.


השראה

כל אחד (כך אני סבורה לפחות) צריך שתהיה לו השראה. כל אחד (כך נדמה לי) מקבל אותה – כי אי אפשר שלא – גם אם זה בתת המודע, בלי להרגיש- הדברים שאנחנו שומעים, רואים, מריחים, מכוונים אותנו לשבילים מסוימים.

אני אדם של עיניים – בעיקר עיניים – חווה את העולם דרך קרני האור